זאבים ביער

פרק 17

פרק 17

טייגר ירד למרתף בריצה, צעדיו מהדהדים על מדרגות האבן הקרות. קייט מיהרה אחריו, פניה חיוורות. המרתף היה חלל גדול, עמוס בצנצנות, ספרים עתיקים וריח של עובש וכישוף אפל. הוא התחיל לפתוח את ארונות העץ הכבדים בטירוף, מעיף הצידה מגילות ותמציות, מחפש משהו נואשות. הבקבוקים צילצלו זה בזה. שאר המשפחה ירדה למטה בזהירות. הם נעמדו בצד, צופים בו כמו במופע אימים. הבעת פניהם נעה בין הלם לזעם. "איפה זה?! איפה זה?!" טייגר צרח, קולו נשבר. הוא משך בקבוקים מהמדף וזרק אותם על הרצפה בתסכול. הם התנפצו לרסיסים, ונוזלים בצבעים שונים - ירוק רעיל, כחול בוהק, שחור סמיך - החלו להתערבב על הבטון וליצור אדים מסריחים. "אההה!" הוא שאג, זורק עוד צנצנת שפגעה בקיר והתפוצצה. קייט התקרבה אליו, תופסת אותו בכתפיים. "טייגר!" היא צעקה וסטרה לו בחוזקה. הצליל החד הדהד במרתף. "תתאפס על עצמך! עכשיו!" הוא קפא, מתנשם בכבדות, העיניים שלו פעורות ופראיות. הוא הביט בה, ואז חזר לחפש בארון, הפעם בידיים רועדות אך מדויקות יותר. כולם הסתכלו עליו כאילו יצא מדעתו. "היא לא סתם הופיעה!" הוא צעק פתאום, לא מפסיק לחפש. "היא לא סתם הופיעה, קייט!" "למה אתה מתכוון?" ג'ייקוב שאל בקול נמוך ומאיים, מתקרב אליו בצעדים איטיים. טייגר הסתובב אליו, עיניו יוקדות. "דיינה לא סתם הופיעה! מישהו זימן אותה! או שמישהו פתח לה דלת!" הוא חזר לחטט במדף העליון.

לפתע, ידו ננעלה על משהו. הוא שלף בקבוק קריסטל קטן ומפואר, מלא בנוזל אדום סמיך וכהה. דם. בדיוק כשחייך בניצחון, ג'ייקוב זינק עליו. הוא תפס אותו בכתף והעיף אותו לאחור בעוצמה אדירה. טייגר עף באוויר, הבקבוק נשמט מידו. גופו של טייגר פגע ברצפה בחבטה, ולפתע קרה הדבר המוזר ביותר - הוא התפצל לשניים. כפיל של טייגר הופיע משום מקום, זינק באוויר ותפס את הבקבוק הקטן רגע לפני שהתנפץ. הטייגר המקורי והכפיל התחברו חזרה לאיש אחד בתנועה חלקה ומטרידה. הוא קם, מתנשם, הבקבוק בטוח בידו. הוא הביט בג'ייקוב במבט רצחני. בלי אזהרה, הוא הניף יד וגל הדף בלתי נראה הכה בבטנו של ג'ייקוב כמו אגרוף של ענק. ג'ייקוב עף אחורה, חוצה את המרתף ומתנגש בקיר האבן. הוא צנח לרצפה, משתעל ויורק דם. "אתה לא מתכוון לעשות את זה," קייט אמרה בלחש, מביטה בבקבוק שבידו של טייגר באימה. "רק ככה אנחנו יכולים להחזיר אותה," טייגר ענה בנחישות קרה. "לפני שחלון ההזדמנויות שלנו ייסגר לנצח." הוא הסתכל לכיוון המשפחה, מציג את הבקבוק כמו גביע קדוש.

"זה מה שאני חושב שזה?" קיט שאל מרחרח את האוויר מתקרב בחשדנות. "מה זה?" מולי שאלה, הקול שלה חד. "זה הדם של לולה," קייט ענתה, משפילה מבט. דממה נפלה בחדר. "הדם שלה?" מייק שאל בתיעוב, מתקדם קדימה. "תגיד, עד כמה מטורף אתה? שמרת דם שלה בצנצנת?!" "אתם לא מבינים?" קייט לחשה, מנסה להגן עליו. "עם הדם הזה..." קיט אמר לאט, ההבנה מחלחלת אליו. "הוא יכול לאתר את המקום המדויק שלה. ליצור קשר דם." "וגם ליצור שער," קייט השלימה. "שער שיתן לנו גישה להחזיר אותה. זה הסיכוי היחיד."