זאבים ביער

לא עוד..

תלחצו על הכוכב 🌟 אם אהבתם ולא לשכוח להגיב לסיפור, אם אתם עדיין לא עוקבים אחרי למה אתם מחכים? תעקבו
פרק 16

עמדתי מול המראה בארון שלי והוצאתי מלא צעיפים על הכיסא. התחלתי למדוד את כולם, שמתי אותם על הצוואר כדי לכסות את הסימן שג'ייקוב עשה לי. אני עדיין לא מאמינה שהוא סימן אותי.

דפיקה בדלת הגבירה את קצב הלב שלי, שמתי מהר צעיף על הצוואר שלי והלכתי לפתוח את הדלת. זאת הייתה מולי, שיט. ''את יורדת לארוחת ערב? גברת ק. כבר שעה מנסה להתקשר לחדר שלך'' היא אמרה.

התחלתי לשחק עם הצעיף והיא לא הפסיקה לבהות בי. ''את יורדת או לא לולה?" היא שאלה. ''כן.. אני ארד עוד מאט'' אמרתי. היא התקרבה אליי ושאלה ''למה שמת עלייך צעיף?אנחנו בבית''. ''הגרון שלי כואב.. אאמ'' השתעלתי טיפה. היא התקרבה לצוואר שלי לא יכולתי לזוז. היא הורידה לי את הצעיף ואמרה ''את צריכה לקשור אותו לצוואר יותר חלש, זה עשה לך סימנים''. היא קשרה לי את הצעיף חיבקה אותי, נגעה עם ידה באף שלי ואמרה ''אנחנו מחכים לך למטה תזדרזי''.

סגרתי את הדלת מהר והורדתי את הצעיף, איך זה יכול להיות שהיא לא ראתה את הסימן? הלכתי לשידת האיפור ובחנתי את הצוואר שלי, לא היה שם שום סימן חוץ מסימן אדום מהצעיף. ''איך לעזאזל?" לחשתי. השארתי את הצעיף על השידה וירדתי למטה, נכנסתי לחדר האוכל וראיתי את כולם כבר יושבים.

מולי הסתכלה אליי ושאלה ''בסוף את לא עם הצעיף? חשבתי שכואב לך הגרון'' מייק וקווין הסתכלו אליי לכמה רגעים ואז התחילו לאכול אבל ג'ייקוב לא הפסיק לבהות בי. הלכתי לכיוון השולחן וישבתי ליד מייק. ''זה היה כאב זמני..'' עניתי והתחלתי לאכול. אחרי שסיימנו לאכול יצאתי החוצה להתאוורר טיפה. הלכתי על יד המפל והתחלתי לשמוע נביחות.

זה לא היה נשמע כמו אף אחד מהמשפחה המאמאצת שלי, התחלתי לרוץ חזרה הביתה ואז מעדתי. מלפני היו שלושה זאבים גדולים, פתאום איש אחד יצא מאחורי אחד מהעצים ואמר ''מה יש לנו כאן? בת אדם?". קמתי מהר והתחלתי לרוץ שוב. אחד מהזאבים שעט לעברי והפיל אותי על האדמה הקרה.

''לא לברוח'' הוא אמר כאשר הוא השתנה לאדם חזרה. ''זה שטח פרטי! אסור לכם להיות כאן'' צעקתי. הם צחקו ואז אחד מהם התקרב לכיווני ''בנים יש לנו ארוחת ערב'' הוא אמר. הם סגרו עלי ואז פתאום נשמעו יללות, אלו היו מייק וקווין. אנשי הזאב החדשים לקחו כמה צעדים אחורה. מייק וקווין נעמדו מולנו בצורת הזאב שלהם. הם התחילו לנבוח. ג'ייקוב נפל מאחד מהעצים מולנו ונעמד מול באנשי זאב. מולי נעמדה בצד השני ואמרה ''תשחררו אותה''. הם שיחררו אותי וקמתי לכיוונה, רצתי לעברה ואז אחד מהם טפס אותי ברגל, נפלתי על האדמה שוב והוא אמר ''לא'' הוא צחק ואחריו השאר צחקו גם.

פחדתי ממש התחלתי לקבל סחרחורת. ''תעזוב אותי!" צעקתי לאיש זאב שתפס אותי. בעטתי לו בבטן והוא עף על אחד מהעצים, שאר הזאבים הסתכלו אלי ואז מולי צעקה ''תהרגו אותם''. מייק קווין וג'ייקוב שעטו לכיוונם והתחילו להילחם נגדם. לאט לאט הראייה שלי הטשטשה, הרגשתי שדם ניתז על פני, התעלפתי ושמעתי את מולי ''לולה! לולה! לולה תסתכלי עליי'' היא צעקה.

פתחתי את עיניי לאט לאט נגעתי בסדין של השמיכה שלי, הסנפתי את ריח הכרית ולאט לאט קמתי מהמיטה. זה היה בוקר, ניגשתי לחלון וראיתי את הבנים ומולי בבריכה  מייק הסתכל לכיווני וצעק ''סוףסוף התעוררת! תרדי למטה'' כולם הסתכלו לעברי ואני נופפתי וחייכתי.

נעל הבית נפלה לי וראיתי סימן כחול על הרגל שלי. הלכתי לארון ולקחתי גרביים גרבתי אותם. ירדתי למטה עם הפיז'מה שלי נשענתי על משקוף הדלת והסתכלתי עליהם. ''לולה בואי'' מולי אמרה ועשיתי כדבריה. ישבתי לידה על כיסא שיזוף בצל וצפיתי בבנים שוחים, יותר נכון מנסים להטביע אחד את השני.

''את מרגישה יותר טוב?" היא שאלה. ''כן.. אני לא ממש זוכרת מה קרה אתמול..'' עניתי. ''מעדת במדרגות..'' מייק אמר והתקרב לעברנו, בגד הים שלו הראה את הקוביות הענקיות שהיו לו על הבטן והדגיש את שריריו. הוא הושיט לי את ידו ושאל ''אפשר מגבת?" לקחתי את אחת מהמגבות שמאחורי והושטתי לו. ''קח'' אמרתי. ''תודה'' הוא ענה.

הוא הסתכל אליי וחייך. ''מה?" שאלתי. ''כלום ... רק חשבתי על זה פעם הבאה שאת קונה פיז'מה כזאת תקני גם לי'' הוא אמר וצחק. לקחתי עוד מגבת ואמרתי ''אני אקנה לך אל תדאג'' זרקתי עליו ומולי ואני צחקנו, הוא גיחך. אחר כך הוא חזר לתוך האחוזה ונעלם לבפנים.

קווין וג'ייקוב יצאו גם הם מהבריכה ולקחו מגבות. מייק חזר בחזרה החוצה והתקרב אלינו. מולי הורידה את המשקפיים שלה ואמרה ''אנחנו נוסעים היום לסבתא קרולין תתכוננו.. אנחנו הולכים להיות אצלה הרבה זמן'' '' כמה זמן?" שאל ג'ייקוב.

''בערך יומיים שלושה..'' ענתה מולי. ''אבל מה עם הבית ספר?" שאלתי. הסתכלתי על מולי היא רכנה לעברי התיישרה ואמרה ''אל תדאגי טיפלתי בזה''. ''מה זאת אומרת?" שאלתי.

''אל תדאגי הכל בסדר'' היא חזרה על המילים. קמתי מהכיסא, מולי נעמדה מולי ''תארזו תיקים'' היא אמרה. נכנסתי פנימה ואכלתי ארוחת בוקר. ג'ייקוב תפס אותי במדרגות והכניס אותי לחדר הניקיון. הוא הצמיד אותי לקיר ושאל ''לאיפה נעלם הסימן?" הוא התקרב אליי יותר ויותר. עצרתי אותו ואמרתי ''לא יודעת אוקי?". קווין נכנס לארון ומשך את ג'ייקוב החוצה. '' מה אתה מנסה לעשות?" הוא צעק על ג'ייקוב.

יצאתי החוצה וראיתי את השלושה עומדים מולי, ניסיתי לעקוף אותם אך מייק עצר אותי. עקפתי אותו מהר ועליתי לחדר שלי, נעלתי את החדר והוצאתי מזוודה. סידרתי בפנים את הדברים שלי. פתחתי את הטלויזיה וחיברתי את הפלייסטיישן. התחלתי לשחק. אחרי כמה דקות הפסקתי, לקחתי כדור טניס ועשיתי מסירות עם עצמי.אחר כך נמאס לי גם מזה. נשכבתי על המיטה עם הגב נאנחתי. לא הפסקתי לחשוב לאיזה מצב דפוק נקלעתי עליו. מצד אחד זה חלום של כמעט כל נערה אבל מצד שני זה מזה מבלבל ולגמרי מתיש!