מאחורי המחשבות

נטע: משהו שונה

"אני בבית!" קראתי מיד אחרי שנכנסתי הביתה.  זרקתי את התיק שלי על הרצפה והורדתי נעליים.

"א-אני בסלון!" 

טוב יאללה, נספור עד עשר שלפחות משהו הוא יספיק לסדר שמה לפני שאני נכנסת. 

1...

2...

4... 10. 

הלכתי לעבר הסלון רק כדי למצוא אותו עם בוקסר וגופייה, יושב בפיסוק רגליים מוגזם מול הטלוויזיה. אני לא צריכה להסתכל על המסך כדי לדעת שהוא רואה סרטונים מטומטמים של שחקני כדורסל מחליקים או מפספסים סל.

"אני לא יודעת אם להתרשם מזה שאתה יושב באותה פוזיציה מהבוקר מאז שיצאתי או ללכת לחדש לך את המנוי לחדר כושר, בדחוף אבל." שילבתי ידיים וחייכתי.

אני אמשיך לדחוף אותו לחזור לחדר כושר, אפילו שאני בתכלס ממש מתה על הכרס בירה הקטנה שגדלה לו. 

"השארתי את הדלת לא נעולה כדי שכשהשליח של הפיצה יגיע, הוא יבוא עד אלי ואני לא אצטרך לקום בשבילו." חייך כאילו עלה על פטנט המאה.

מלך.

נאנחתי, אפילו שרציתי להתפוצץ עליו מצחוק, "דקה הולכת לחדש לך את המנוי."

"אוי נו עזבי אותך. חזרת היום מאוחר אני רואה." 

התקרבתי אליו והתיישבתי לידו על הספה, נותנת לו נשיקה מהירה.

"כע, אמרתי לך בבוקר." הקוסמטיקאית הרגה לי את הגבות, יש מצב אפילו נתלש לי קצת עור.  "נו, אז אהבת?"

העיניים שלו נפתחו כאילו מישהו מת. הוא לא רציני, אמרתי לו שהלכתי לעשות גבות! כל פעם אותו סיפור איתו.

יאללה תחקור את הפנים של חברה שלך כאילו אני איזה ניסוי מדעי... 

נו, טום? גילית? השיער אותו דבר ואין לי עגילים חדשים... יואו איזו הבעת פנים...  איזה חמוד, איך הוא מתרכז! 

לא לצחוק, לא לצחוק.

"טום." יופי, אני לא צוחקת, "אמרתי לך לפני העבודה שאני אאחר כי אני הולכת לעשות..."

יאללה תשלים אותי. הזדמנות אחרונה שאני לא אעלב עליך. 

זיכרון של חמור זה מה שיש לך.

"אני אוהב אותך?" 

לא, זהו. אני נכנעת. אני פשוט סיימתי. זהו.

אם אתה אוהב אותי תשים לב למה שאני עושה עם הגבות שלי! 

"טום, יא חתיכת מניאק! הלכתי לעשות גבות, ואתה לא רואה?! מילא לא לשים לב, אבל אני פאקינג אמרתי לך שאני הולכת לעשות גבות!"

"תגידי את אמתית? על גבות את עושה לי את הקטע הזה? הגבות שלך נראות אותו הדבר!"

"מה אותו דבר, מה אתה עיוור? אני נראיתי כמו חמוס! עוד שנייה הקו של הגבות היה מתחבר לי עם השיער!"

"די נו, אל תהיי פוסטמה. אם לא שמתי לב אז כנראה שזה לא היה עד כדי כך גרוע." 

רמת הכאב שלי אצל הקוסמטיקאית אומרת עד כמה זה היה גרוע! ונראלי שאפילו דמעתי קצת.

"פעם הבאה אני נשבעת, לא עושה גבות. עד שאנשים לא ישאלו אותך אם אתה יוצא עם אהרוני, לא נוגעת בהן!"

גם רגליים וגם שפם אני סיימתי לעשות.

צחוק רועם נפלט מפיו והוא משך אותי לחיבוק הדוק.

"מצידי גם תקריחי כמוהו, לא יזיז לי. סתם נו... הינה, ממש אהבתי את הגבות המסודרות שלך, יפה שלי."

"תודה." מלמלתי. היה כל כך קשה?

"פעם הבאה פשוט אל תודיעי לי על דברים כאלה בשש בבוקר כשאני עוד חצי מת במיטה."  

נחשוב עלייך.