מאחורי המחשבות

טום: מה אוכלים?

יא, יא, יא! מזה, הוא מנסה לחתוך אותי? השמנמן מנסה לחתוך אותי?

"טום, באמא שלך תיסע לאט יותר!" נטע צעקה.

"תראי אותו, הבן זונה מנסה לחתוך אותי!" צפרתי בכל הכוח, אותי לא חותכים. אני נוסע יותר טוב מאב-אבא שלו והוא מנסה לחתוך אותי?!

"יא חתיכת כלב, אותי אתה מנסה לחתוך?! אותי?! יאללה נסה!" נשבע אני עוצר פה עכשיו וקופץ לו על האוטו.

"טום! תגיד מה אתה דפוק?" היא משכה אותי בחולצה, "שב בשקט ובוא ניסע כבר. אז הדביל חתך אותך, אתה גר בישראל מה אתה מצפה."

"איף מדינה של צבועים..." אם היא לא הייתה מחזיקה אותי, מה הייתי עושה פה. וואי וואי, מה לא הייתי עושה פה! 

יאללה, באלי הביתה כבר.

"מאמי אני רעבה." 

לא לא לא לא לאאאאא. לא מוכן לזה! לא רוצה, די אין לי כח.

"אז בואי נלך לאכול. לאן בא לך?" תעני ישר, בקשה תחסכי כאב ראש, תחסכי ריב. תעני. מה את רוצה? אני יודע שאת רוצה משהו, אני רואה את זה על הפנים שלך.

"לאן שבאלך, לא משנה לי." 

אבל למה? מה, כיף לך לענות אותי? כיף לך להוכיח לעצמך שאני חבר חרא, שמסיבה לא ברורה, אני לא יודע מה את רוצה לאכול בדיוק בדיוק עכשיו?

טוב, יאללה בואי נגמור עם זה... מה יש קרוב, מה פה ליד... פיצה!

"שתי דקות מפה יש דומינוס, רוצה?" 

"לא פיצה, לא בא לי פיצה." 

ברור שלא בא לך פיצה. מזה פיצה בכלל, גועל נפש. לאכול פיצה בצהריים? מי עושה דברים כאלה בכלל. פיצה אוכלים בשבע בבוקר, אחרת אין ארוחת בוקר.

"אז לא פיצה. מה כן בא לך חיים?"

"לא יודעת, לא אכפת לי. מה שאתה רוצה, רק לא פיצה."

למה את ממשיכה לשקר לי ולעצמך, למה?

"סושי בר?"

"לא."

"מקדונלדס?"

"לא איכ, נו מה אתה רציני?"

בטח שאני לא רציני! רוצה רק שתגידי לי מה בא לך!

"נו מה נטע, אני נראה לך פה קורא מחשבות? מה את רוצה?!" אין לי כוח יותר!

"מה אתה צועק עלי? מי אתה חושב שאני, אמא שלך?" 

מה?! מה הקשר אמא שלי?! אף פעם לא צעקתי על אמא שלי, מאיפה היא הפליצה את הדבר הזה עכשיו?! "מה אמא שלי, ממתי אני צועק על אמא שלי?!" 

"לאדעת, עצבנת אותי."

אני עצבנתי אותה... אני... אותה. בסדר! נכון, אני מעצבן.

"אני נשבע שיום יבוא ואני אתייאש, את תמצאי גופה בבית." חשבתי בקול.

"סתום ת'פה שלך! איך אתה מדבר, מטומטם." היא הרביצה לי על היד. זה קצת כאב. טיפה. (אני גבר)

"אם תגידי איפה לעזאזל את רוצה לאכול, אני נשבע לא מתאבד."

היא שתקה לכמה רגעים. 

יאללה נטע, תשובה, את יכולה, אני מאמין בך.

"יש את המקום החדש הזה עם השווארמה שכולם מדברים עליו..." יש אלוהים!

"רציני? לא יכולת להגיד מההתחלה?"

"ומה אם היית מציע משהו יותר טוב?" עכשיו היא סתם משקרת לעצמה שוב.

"אני בחיים לא מציע משהו יותר טוב!"

"פסדר... אז סע לשם."

"אני אסע." 

אני פאקינג נוסע.