מאחורי המחשבות

טום: חוגגים את השנה החדשה

אני לא מאמין למה הכנסתי את עצמי. 

"אני צריכה שכל הבית יהיה בבלונים. כן... נעשה את זה בצבעים כסוף, זהב ולבן. הכל הליום!" נטע דיברה בטלפון עם חנות מסיבות כשהיא מתהלכת בסלון בהתרגשות. וזאת הייתה אשמתי. 

למה הצעתי בכלל את הרעיון לחגוג את השנה החדשה אצלנו בבית השנה? רק אלוהים יודע. 
אה... בעצם שנה שעברה השתכרתי כל כך שלקחתי את כל בלוני ההליום שהיו במסיבה שהיינו בה ולא יכולתי להפסיק לומר איך בא לי שכל הבית שלנו יהיה כזה בשנה הבאה.

למה היא זוכרת כל מה שאני אומר?!

"כן! אני רוצה שיהיה כתוב גם HAPPY NEW YEAR מבלונים, ושיהיה קונפטי באותם צבעים... כן, גם מפה וצלחות וסכו"ם חד פעמי, הכל שיהיה באותם צבעים. יואו, תודה רבה!"

איך לעזאזל היא מתכננת להכניס את כל זה לדירה?! מי עושה מסיבה כזאת גדולה במקום כזה קטן? רק הבלונים יתפסו את כל המקום.

נטע נתקה את הטלפון והסתובבה אלי, "טוב, סיימנו עם הקישוטים, נשארו הקייטרינג והשתייה!" 

"נטע, את לא חושבת שאת טיפה, אבל כאילו ממש ממש בקטנה, מגמזימה?" 

היא מתכננת להזמין איזה שלושים איש! אנחנו בקושי נכנסים פה לארוחה משפחתית. 

"מה מגזימה, מה? אתה רצית בלונים בכל הבית, קיבלת בלונים בכל הבית. אני רוצה ארוחה של השמחות וזה מה שאני אקבל." היא משכה בכתפיים. 

"אבל חיימשלי את מבינה שהכמות אנשים שהזמנת לא רציונלית למקום שיש לנו בדירה? את רוצה שנהיה פה דבוקים אחד לתחת של השני כמו סרדינים?" 

עם כל הכבוד, כשאני שותה אני צריך לשירותים קצת יותר מהרגיל, וזה יהיה מסע מפרך להגיע אליהם אם בכל צעד שני שלי אני אצטרך לומר למישהו, 'סליחה, אפשר לעבור?', 'רגע, סליחה?' 'אני רק צריך רגע...'.

"אני הזמנתי אך ורק חברים קרובים! אם יש לך את הלב להגיד לחלק מהחברים שלך לא לבוא כי אין מקום... החלטתך בלבד." 

היא רצינית?! רק חברים קרובים?! היא הזמינה את השכנה ממול, שכל הזמן היא רק אומרת כמה היא הייתה שמחה אם יעקלו לה את הבית.

"איזה חברים קרובים?! יש לי בקושי שני חברים, ואת איכשהו הזמנת שלושים!"

היא גלגלה עיניים והתיישבה לידי על הספה. 

זה שתנסי להתקרב אלי ולהראות לי כמה את חמודה לא יעבוד לך!

"אבל, אני ממש ממש רוצה שזאת תהיה מסיבה מדהימה." היא עושה את הקול החמוד שלה! אני לא נופל לזה!

"בואי נעשה כזה דבר, תראי לי את הרשימה של כל מי שהזמנת ונראה מי באמת, אבל באמת, אפשר להוריד ולוותר עליו." שמתי את ידי סביב כתפיה. היא חייבת להקשיב לי, אני משתמש בקול המשכנע שלי.

היא נאנחה, הוציאה את הטלפון שלה מהכיס והראתה לי את הרשימה. 

מי אלה האנשים האלה בכלל?! 

"אני חושב שעל השכנה ממול אפשר לוותר, על כל הכביכול 'חברות' שלך מהעבודה שאת לא באמת סובלת, והינה מאצלי את יכולה להוריד את שליו ועידו."

אני בכלל לא בקשר איתם, למה היא החליטה להזמין אותם?!

"אבל..." היא בהתה בטלפון בייאוש.

"יאללה נטע, את יכולה. את יודעת שאת גם לא באמת רוצה אותם פה." תעיפי אותם!

היא הסתכלה עלי, ואז שוב על הרשימה. ואז שוב עלי וחזרה על הרשימה. 

תמחקי!!!!!

והיא מחקה 12 אנשים. אני לא מאמין שהצלחתי. זה כאילו נחשב שניצחתי בויכוח? כאילו אני יודע שזה לא היה ויכוח. אבל ניצחתי! היא הקשיבה לי! 

אין, אני פשוט מלך.