לא יכולתי לענות על השאלה של זאק כי לא ידעתי בעצמי למה ברחתי "פשוט לא רציתי לשמוע אותכם דואגים כמו מקודם" עניתי בתקווה שהוא יקבל את זה ויעזוב אותי הוא הנהן ועזב אותי לנפשי ככה היה עד שקראו לבנות לבוא לאכול ותפסתי חזק את היד של כריסטי עם מבט של 'על תעזבי אותי' מקווה שהבנים ישכחו שהם רצו שאני אבוא איתם יצאנו ראשונות ונכנסנו לאמצע הקבוצה ככה שבקושי זיהו אותנו אני גם לא בולטת כמו השאר אני נמוכה קצת עם שיער חום ארוך ועיניים ירוקות לא מיוחדת כמו שאר הבנות פה התחלנו לפטפט בקול כשנכנסנו לחדר והתיישבנו כולן סביב שולחן לא עבר יותר מכמה דקות עד שהרגשתי שמרימים אותי מהכיסא ולפניי שהספקתי להבין מה קורה ג'ונה ערסל אותי עליו וצעק לבנות "אנחנו משאילים אותה לארוחת צהריים בתאבון" ראיתי את זאק וג'ייק מתפוצצים מהפרצוף שעשיתי לכריסטי כדי שתעזור לי וראיתי חלק מהבנות מסתכלות עליי בשנאה מקנאות חמודות? בבקשה תחליפו אותי אני לא רוצה את זה אפילו
ירדתי במהירות מג'ונה רצה לדניאל שלא יכול לעמוד בפני הפאפי פייס שלי "דני פליז לא עכשיו אני רוצה לשבת עם כולן לאכול" שיקרתי אני לא מתכוונת לאכול אני לא אוכלת בכלל רק רציתי להתחמק מהשיחה הוא כיסה את העינים שלו בזמן שג'ייק גורר אותי מהחדר אוכל ונתתי יד לזאק כדי להרגיש בטוחה הוא גורם לי להרגיש טוב ג'ייק שחרר את ידי ונצמדתי לזאק שגיחך וחיבק אותי חיבוק צדדי בזמן שהלכנו ולא יכולתי שלא להרגיש את המבטים של השאר עלינו נכנסנו לחדר שכנראה זה החדר מנוחה שלהם כי היה מלא הספות ובכל מיני שטויות שלהם "נו מה רציתם שהיה כל-כך חשוב כדי לעשות לי פאדיחות" הצבעתי על ג'ונה "ולהתחמק ממבטי הגיהנום" פניתי לדניאל שהתאפק מלצחוק "ולגרור אותי מהחדר אוכל" הסתכלתי על ג'ייק כשמבטו היה נעוץ על היד שלי של זאק שלובות
זאק פלט אנחה ושיחרר את היד שלי לקח את השניה והרים את השרוול של הסווצרט נייהתי בלחץ למה הם רוצים לדבר על החתכים מה זה חשוב להם הרי ממילא כשההופעה תיגמר הם לא ישמעו ממני בחיים קאפתי לא יכולתי לזוז ראיתי את המבטים העצובים של ג'ונה קורבין ודניאל שלא יכל להסתכל על זה ישירות על זאק לא הסתכלתי וראיתי את המבט המאוכזב והפגוע של ג'ייק "את גם יותר מידי קלה מתי אכלת פעם אחרונה" ג'ונה ניצל את האפשרות שלא יכולתי לדבר לא ידעתי שאני בוכה עד שג'ייק התקרב וניגב לי את הדמעות "זה בסדר אנחנו נעזור לך" הוא אמר בטון מרחם
גיחכתי בזחיחות רואה את מבטיהם המרחמים של החמישיה שמולי והתחלתי לצחוק בציניות "באמת אכפת לכם מזה?, ממני? הרי מה זה ישנה לכם כשבסוף ההופעה אתם תעלמו וגם אני אנחנו מכירים ואנחנו רק נכיר לכמה שעות בודדות" הדגשתי את מילותי עם צורך לברוח לפני שמישהו יכל להגיב המשכתי "למה אתם מסתכלים עליי ככה יש הרבה אנשים ככה בעולם אני רק חלק פצפון אני לא צריכה עזרה, לחתוך עוזר לי זה מקל על הכאב" סיימתי את. דברי זאק אמר לבנים כמה דברים שלא שמעתי אבל אחר כך נשארנו רק אני זאק וקורבין שמעתי בכי מבחוץ ובאתי לצאת כשקורבין החזיק לי ביד עם הצלקות חזק מונע ממני לצאת בזמן ששאר נעל את הדלת "תפסיק אתה מכאיב לי תעזבו אותי כבר אני שונאת אותכם" צעקתי בכאב ונפלתי לרצפה בזמן שקורבין נפל לידי וביקש סליחה אבל לא הקשבתי היה לי מבט אטום על פניי הייתי מנותקת לא שמעתי לא את הבכי מבחוץ לא את קורבין מדבר אליי ולא ואת זאק צורח ראיתי את קורבין נעשה לחוץ משניה לשניה כשזאק נפל לידי וניער אותי חזק עד שיצאתי מיזה והתחלתי לרעוד מבט הקלה הופיע על פניהם והם פתחו את הדלת כששאר הבנים נכנסים בסערה מושכים אותי מזאק דניאל וג'ונה חיבקו אותי היו שנייה מלבכות בזמן שג'ייק עמד בצד בפאניקה ורץ אליי וחיבק חזק "אל תעשי את זה שוב" לחש והחזיק לי את היד חזק חזק
לא הבנתי מה קורה לא יכולתי הצלחתי להגיב אבל הנהנתי ויצאתי מהחדר לבנות שסיימו לאכול כשהבנים חזרו כולם והצתלמו שוב הודיעו שיש עוד חצי שעה להופעה ושאנחנו צריכות ללכת לאזור הבמה ג'ונה עצר אותי "את לא הולכת איתם את תישארי מאחורי הקלעים לבסוף ההופעה תבואי איתנו" לא הבנתי מה הוא רצה אבל הנהנתי "בטח אני אחכה פה" אמרתי יודעת שאני משקרת ובקרוב אני אברח כמה שיותר רחוק
