היי אז ראיתי שמתחילים לעלות לי הקריאות... אז רציתי לדעת עם הסיפור טוב לדעתכם כי זה הספר הראשון שאני מפרסמת מתרגום ישיר מניו יורק מחברה שלי ואני מנסה כל הזמן להוסיף כי היא לא כותבת הרבה מלל יש עוד כמה שמתרגמים אבל לא רק לעברית היא פשוט העבירה לנו סקיצה ואמרה לנו לשחק בה אז כולם מוסיפים יש מתרגמת אחת מספרד שכותבת 2000 מילים בפרק אז לפעמים אני לוקחת ממנה אם משו בתרגום לא ברור אשמח שתודיעו לי
______________________________
נ.מ קורבין
יצאתי מהחדר לכיוון הבמה עם הרגשה מוזרה לא הייתי בטוח שקסם הולכת להישאר שם אבל התעלמתי מזה הייתי צריך לעלות לבמה אחרי שנגמר ההופעה יצאנו לכיוון החדר שהיה נעול לא הצלחנו להיכנס "מה קורה פה קסם לא בפנים?" ג'ייק שאל בדאגה בזמן שדניאל ניהיה לחוץ וג'ונה מחזיק אותו הסתכלתי על זאק "לך תביא מפתח אני הולך לבדוק בחוץ" הוא אמר הקשיחות כשמבין מה קרה ג'ייק רץ אחרי זאק בזמן שאני מיהרתי להביא מפתח כשחזרתי פתחתי את הדלת וראיתי את החלון פתוח ומכתב על השולחן
"לזאק קורבין דני ג'ייק וג'ונה,
אני לא יכולה להישאר איתכם אל תחפשו אותי חזרתי הביתה :)"
אני לא אשקר נצבט לי קצת הלב כשהיא כתבה את השמות שלנו רגיל ורק לדניאל נתנה קיצור חמוד
ישר התחלתי לדאוג כשנתתי את המכתב לג'ונה ודניאל כשזאק וג'ייק נכנסו לחדר "היא לא בשומקום אף אחד לא ראה אותה עוזבת אפילו לא במצלמות אבטחה" ג'ייק אמר "זה כי היא קפצה מהחלון" ג'ונה אמר הפנים של זאק נהפכו ללבנות והוא רץ החוצה למתחת לחלון והתחיל לצרוח עלינו לבוא
נ.מ קסם
ברחתי והשארתי פתק כדי שירגעו וקפצתי זה לא קפיצה גדולה ככה שלא קרה לי כלום וזחלתי מתחת לגדר זה היה ממש לפני סוף ההופעה וחיכיתי שההופעה תיגמר ואני אתפוס את כריסטי ישבתי על הספסל כשאני רואה שני שומרים מתקרבים אלי "קוראים לך קסם?" האחד הגדול שאל "כ-כן" גמגמתי "את תצטרכי להתלוות אלינו עכשיו" השני אמר "למה בדיוק אם מותר לי לשאול" עניתי השומר הגדול התקרב אלי ומשך אותי ביד לאזור ההופעה ונאנחתי בעצבים כשראיתי את הבנים עומדים עצבניים בשער החלטתי להתעלם מהם כאילו הם לא קיימים ושום דבר לא מדבר אליי אני חייבת לעוף מפה כבר
הלכתי מתעלמת מהם כשיד תפסה אותי חזק "בואי אנחנו צריכים לדבר" ג'ונה אמר "סליחה אני מכירה אותכם?" שאלתי במבט תמים כבר לא לבשתי את הסווצרט השארתי אותו בחדר וגם החלפתי בגדים אז יכולתי להעמיד פני תמימה זאק הסתכל עלי במבט מזלזל "קסם אל תתחילי עם זה עכשיו בואי אנחנו צריכים להמשיך את השיחה של קודם" אמר וקאפתי במקום "תסלחו לי בחורים אבל אני חושבת שהתבלבלתם בבחורה" חייכתי בנימוס והוספתי "אני פה כדי לפגוש את אחותי האבודה לא ראיתי אותה כמה שנים והודיעו לי שהיא כאן" המצאתי ועשיתי להם הצגה קטנה "אוי אנחנו מצטערים איך קוראים לאחותך?" דניאל שאל כל-כך תמים "קריסטל קסם לווי" חירטתי להם במהירות והתחלתי ללכת כששמעתי אותם יורדים על דני שהוא תמים ושזאת הצגה וכשהם באו אחריי כבר הייתי עמוק בתוך הקהל מה שלא נתן להם אפשרות לחפש אותי ראיתי אותם הולכים לבמה כנראה שינסו לחפש אותי משם רצתי מהאולם מהר והגעתי לשער שהיה נעול יופי בדיוק מה שאני צריכה כרגע "הצילו" שמעתי צרחה והבנתי שזה הקול של זאק רצתי מהר למקום והם תפסו אותי ישר "חתיחת חרא הבהלת אותי חשבתי שקרה לך משהו" צעקתי עליו בזמן שג'ייק וקורבין לא עוזבים לי את הידיים "ידעתי שכשתביני שזה הקול שלי את תרוצי לחפש אותי" אמר והרגשתי שהבנים מהדקים את האחיזה שלהם בכעס או בקנאה? הם מקנאים?
השתחררתי מהאחיזה שלהם ורצתי לזאק ובכיתי לו על הכתף "למה אתם לא עוזבים אותי כבר תניחו לי לחיות" יללתי במירמור לצוואר של זאק כשאני ממשיכה לבכות והוא מחבק אותי חזק "זה לא נקרא לחיות מה שאת עושה זה נקרא לנסות לשרוד את הלילה וזה לא מה שאנחנו רוצים בשבילך" דניאל ענה זאק הרים אותי והלכנו לחדר חזרות שלהם עד שהגענו כבר נרגעתי אבל זאק לא נתן לי לרדת "את קלה מידי תעלי למשקל עכשיו!!" אמר כועס מופתע בו זמנית עליתי למשקל 43 קילו "אויש אני ממש שמנה זה מביך אותי" אמרתי יורדת במשקל כשקורבין נזף בי "את ממש לא שמנה את בתת משקל איך הצלחת לעבור את כל היום הזה עם כל הריצות שעשית לנו היום" אמר בכמעט צעקה ג'ייק תפס את ידי והסתכל על הקעקוע "זה ממש אירוני את יודעת" אמר משועשע והסתכלתי עליו במבט שואל הוא חייך וחשף את הקעקוע שעל ידו אותו הקעקוע התחלתי לצחוק בקול "אתה מכיר את מייקי?" לא הפסקתי לצחוק כשהשאר הסתכלו עליי "מייקי?" זאק שאל בטון קנאי "מייק המקעקע הוא אמר שהוא עשה כזה למפורסם שלא רצה להצתלם לפרסומת לא חשבתי שזה יהיה אתה" עוד שנייה בכיתי מצחוק כשלג'ייק נפל האסימון "רגע את הבחורה מהפוסטר נכון?" שאל בהתלהבות והינהנתי נהרגת מהתקף הצחוק שלי וג'ייק הסביר לבנים המבולבלים את הסיפור ההזוי הזה אחרי זה ג'ונה קורבין זאק וג'ייק יצאו להביא אוכל ולהצתלם ואני נשארתי עם דניאל מפחדים להשאיר אותי לבד התיישבנו על הספה והתכרבלתי בו "למה את לא רוצה להישאר איתנו" שאל "כי חשבתי שאתם סתם מרחמים עליי אבל עכשיו אני יודעת שאתם דואגים אז אני פה איתכם" אמרתי עוצמת את עיניי נהנית מהרגע "אבל מה יהיה איתי כשאתם תמשיכו בסיבוב הופעות רק אלוהים יודע" מלמלתי בשקט "בגלל זה את באה איתנו" הוא אמר בביטחון אבל כבר לא שמעתי נרדמתי הייתי עייפה אפילו לא זכרתי מתי פעם אחרונה ישנתי בכללי
התעוררתי לצעקות של אדם בלונדיני שרירי וגבוהה צורח "בנים בואו מהר לדניאל יש חברה" הסתכלתי על דניאל והבנתי את המצב שנינו ישנים על הספה כשהוא עוטף אותי בחיבוק עשיתי את עצמי ישנה כשכולם נכנסו לחדר "אויש לוגן זו רק קסם כבר חשבנו שאתה רציני" שמעתי את ג'ונה צוחק הרגשתי שדניאל מהדק את החיבוק כנראה שהוא גם ער אחרי כמה דקות של שקט התעוררתי בזהירות רואה 4 פרצופים קצת עצבניים ואחד מאושר צוחק "אממ מה קרה פה?" שאלתי תמימה עדיין לא קמה "כלום פשוט נרדמת ולא רצינו להעיר אותך עכשיו בואי את צריכה לאכול "זאק אמר בפשטות רגוע יותר משאר הבנים "בואי השאר יעירו את החמור" ג'ייק אמר והרים אותי מהספה הכשהבחור הגדול בא איתנו "מי אתה" שאלתי אותו "היא רצינית?" הוא שאל את ג'ייק שדפק לו מבט והנהן "אני לוגן פול זה וולוגר מפורסם ביוטיוב ומי שעזר להם בתחילת הקריירה אני מביים להם את כל הסרטונים ויש לנו שירים ביחד" אמר הנהנתי ושמתי את הקשר שלי על הכתף של ג'ייק "אני לא רעבה בוא נחזור לכולם" אמרתי
ג'ייק נעצר במקום והסתובב אליי
