"קסם בואי הנה עכשיו" ג'ונה צרח "אני לא יכולה לקום אני ישנה בואי אליי" אמרתי והוא ושאר הבנים חוץ מדניאל שכבר ישב על המיטה רצו אליי ומחצו אותי "אני צריכה אוויר" אמרתי והם ירדו ממני "לאן נעלמת הדאגת אותי" זאק אמר "את ההלכתי לישון כמה זמן אתם מחפשים אותי" שאלתי מבולבלת "קמתי אחרי קצת זמן ואנחנו מחפשים אותך כמעט שעה לוגן הלך לחפש אותך בים הוא היה נראה כאילו שיהיו מת ממש הלחצת אותו" אמר ופניי הפכו ללבנות "מה הוא אמר" שאלתי בקול מרוחק כשקמתי מהמיטה לשים כפכפים והורדתי את הקשירה של החולצה יותר למטה כשראיתי שהם בוהים בי לקחתי את הטלפון תפסתי את לידיה והתחלנו לרוץ בתי לתת להם הסברים "את חושבת שהוא סיפר להם?" היא שאלה בעודה מתקשרת ללוגן "אינלי מושג אני מקווה בשבילו שלא" אמרתי מזמינה מונית יצאנו מהמלון מתחמקות מצלמים יודעות שהבנים לא יכולים לעקוב אחרינו כשהם פה מחכים נכנסנו למונית ונסענו לחוף. שקבענו בו עם לוגן "לוגןןן" צעקתי כשראיתי אותו "הייתי" הוא נופף לנו מרחוק היה ממש חשוך בחוץ והיום רק השומרים של לוגן השומר שלי בכלל לא יודע שיצאתי כיביתי את הטלפון שלי כדי שאף אחד לא יוכל לאתר אותי וכך גם לידייה "ממש שחכתי סטרייק" אמרתי הבטחתי לבוא לעזור ללוגן לצלם "לא נורא זה שנעלמתי היה תירוץ טוב לברוח לים" אמר צוחק "טוב בואו נצלם" לידייה זירזה אותנו הלכנו לאחד הספסלים ולוגן התיישב בזמן שבאתי מאחוריו לעשות על הכתפיים שלו עמידת ידיים וכל מיני אחרי זה עשינו כמה סלטות ורצנו על החול בהיסטריה סיימנו לצלם והתיישבתי על החול "לא באלי לחזור" אמרתי "הם שונאים אותי" הוספתי קמתי מתנערת מהחולים צוחקת בלי הומור "הם בכלל לא מחבבים אותי כל זה מרחמים" אמרתי מסתובבת עם הגב ללוגן שלא יראה שאני רוצה לבכות וממשיכה ללכת "תגיד להם מצידי שטבעתי או משהו" צעקתי ממשיכה ללכת היה חשוך אחרי שהתרחקתי התיישבתי על החול שוב "חזרתי הביתה" מלמלתי לעצמי עוצמת עיניים ונשכבת על החול נותנת לרוח להקפיא אותי הדלקתי את הטלפון ונכנסתי לאינסטגרם וראיתי בסטורי של הלהקה סירטון שהם אומרים שנעלמתי ויצאתי מהמלון והם מתחננים לעזרה למצוא אותי כיביתי את הטלפון וקמתי מהר זה רק עניין של כמה שעות עד שהם ימצאו אותי עם המעריצות המשוגעת שלהם חזרתי למלון והרגשתי שאני הולכת להתעלף עוד שנייה עליתי לחדר רואה את כולם שם ולפניי שהספיקו להגיב תפסתי את היד של זאק והתעלפתי
-כמה שעות מאוחר יותר-
קמתי כשאני עטופה בידיו של זאק לוגן ישן על הריצפה על קורבין וג'ייק ג'ונה ודניאל על המיטה של זאק קמתי מעירה את זאק מהתמונות שלי "התעוררת" הוא ציין עובדה מחייך בנחת "מה קרה" שאלתי מנסה להיזכר "למה כולם פה" הוספתי "אתה התעלפתי לי ביידים ודניאל נכנס להיסטרייה לבנים לקח שעה להרגיע אותו" אמר מפנה את מבטו למיטה השנייה מסתכל על דניאל מחובק ביידי ג'ייק וג'ונה עם שבילי דמעות על הפרצוף "מה השעה" שאלתי הוא פתח את הטלפון " עכשיו עשר בואי נעיר אותם" אמר ניגשתי לדני ועליתי על המיטה בשקט התיישבתי מעליו וליטפתי את הלחי שלו "דני קום כבר בוקר" אמרתי מקבלת תגובה מג'ונה וג'ייק שהתעוררו מהתנועות שלי על המיטה "הדאגת אותי כל-כך" ג'ייק אמר תופס אותי ונשכב מעליי במיטה לו נותן לי לזוז נותן לי מלא נשיקות על הלחי בזמן שדניאל מתעורר "תרד ממנה ימכוער עכשיו תורי" דניאל צעק דוחף את ג'ייק מהמיטה שנופל על התחת עם מבט המום בזמן שקורבין מצלם אותו דניאל מחץ אותי וכיסה אותי בשמיכה איתו "עכשיו אפשר לישון בשקט" אמר עוצם עיניים"תישן בטיסה יש לנו דברים להספיק "לוגן אומר מחלץ אותי מהאחיזה של דניאל ומרים אותי כמו כלה "אני משאיל אותה" אמר ורץ מהחדר לחדר של לידייה וזרק אותי למיטה " אוקיי תקציר את לא אכלת אתמול כלום הם שחכו מזה לגמרי רצמת כל היום איתי אמרת לי לעזוב אותך במיאמי ושאת חושבת שהם איתך כאן מרחמים חזרת בהפרש של שעה אחרינו למלון תפסת את היד של זאק והתעלפת" לוגן סיכם מהר בזמן שנכנסו עם לידייה מתחת למיטה מתכסים בשמיכה "אופס?" אמרתי והם צחקו "טוב אני הולכת להתארגן יש לי תכנון ליום האחרון שלי במיאמי" אמרתי זוחלת מעל לוגן שמחזיק המותניים מונע ממני ללכת "ומה התכנון שלך" שאל חושד "משו" אמרתי מהר ורצתי לחדר שלי ושל זאק "היא לא נורמלית" שמעתי את זאק אומר "גם אני לא בטוח כבר לגביי ההחלטה הזו ככל שעובר הזמן זה נראה לי רעיון רע" קורבין אמר ירדו לי דמעות ידעתי שזה יקרה חזרתי לחדר של לידיה ואף אחד לא היה שם אז לקחתי לה ג'ינס וחולצה לבנה ולקחתי סניקרס את הטלפון שלי ויצאתי עברתי לי החדר שלי כשהבנים בדיוק יצאו "היי לאן את הולכת" ג'ייק שאל מסתכל על הדמעות שלי "להיות רעיון רע במקום אחר" עניתי והמשכתי ללכת מסתובבת פעם אחרונה לפני שנכנסתי לחדר מדרגות רואה אותם רצים נכנסתי מהר ועליתי שתי קומות כדי שלא ימצאו אותי חיכיתי שם כמה דקות ויצאתי משם חוזרת לחדר ונועלת אחריי כדי שהם לא ייכנסו ניגבתי את הדמות ושטפתי פנים לקחתי את המזוודה שלי ואירגנתי דברים אחרונים בכל זאת הייתי אמורה לטוס איתם היום כנראה שאני אשאיר את המזוודה שלי ללידייה הרי אין לי איפה לשים אותה ממילא והתיישבתי במרפסת ומכווצת בפינה שמעתי דפיקות וצרחות מבחוץ קמתי לפתוח רואה אותם נופלים לבפנים "מה זה היה אמור להיות בדיוק??" קורבין שאל לא יכולתי להסתכל לו בעיניים אחרי מה שאמר "כולנו יודעים שזה עניין של זמן עד שתעזבו אותי לבד בואו פשוט נחסוך ממני את השברון לב הכואב הזה אני ממילא עושה לכם רק צרות" אמרתי מסתכלת לרצפה הולכת לשבת על המיטה "למה שתאמרי את זה" ג'ונה התיישב מאחורי ועטף אותי בחיבוק "כי שמעתי אותכם מדברים ולא רק אותכם אלא את כולם, את הכתבים המעריצות סתם אנשים ששולחים לי הודעות וכולם צודקים" אמרתי ומשכתי באפי "זה ממש לא ככה" זאק אמר "אנחנו מתים עלייך אנחנו מדברים על ההופעת חימום שלנו היא מעצבנת ממש היא נדבקת לנו למטרה והיא חוזרת מחר להופיע איתנו בניו יורק היא ממש מעצבנת" ג'ייק אמר "ומי שאומר שאנחנו ננטוש אותך אז שילך לחפש כי את איתנו לנצח" דניאל הוסיף וצחקקתי "אני מצטערת שאני עושה בלאגן" אמרתי מרגישה מטומטמת אני אחסוך לכם ואתם לישון עם לידייה אפילו לא תרגישו שאני איתכם" אמרתי וראיתי את המבט הפגוע של דני "למה את חושבת שאנחנו לא רוצים אותך בסביבה" הוא שאל מתאפק לא לבכות "אני לא חושבת ככה אני פשוט לא רוצה להפריע לכם" אמרתי "את לא מפריעה את אף פעם גם לא תפריעי לנו את חשובה לנו את לא הבנת את זה זאק אמר מטלטל אותי טיפה צחקנו "אוקי הבנתי " אמרתי "יאללה אנחנו צריכים לצאת לטיסה" ג'ונה אמר ושמתי משקפי שמש כדי שלא יראו שהגעתי לקחתי את המזוודה שלי היא דיי גדולה אבל יותר קטנה משל הבנים זה דיי מצחיק שמנו את המזוודות בעגלה ויצאנו מהלובי למונית שלנו בזמן שדניאל וזאק לא עוזבים לי את הידיים
כשהגענו לשדה תעופה עלינו על מטוס פרטי וטסנו לניו יורק להופעה הבאה
