"איך את לא רעבה לא אכלת בכלל" ג'ייק אמר עם דאגה בקולו משכתי בכתפיי "בואי את חייבת לאכול" אמר כשלוגן מסתכל עלינו מבולבל "לוגן תכבה את המצלמה זה לא לוולוג" ג'ייק אמר מתחנן לוגן הכניס את המצלמה לתיק "ג'ייקי מה יש אף פעם לא היה מצב כל-כך רגיש שביקשת שאני לא אצלם מה קורה פה??" לוגן אמר דואג כשהתכופף להיות בערך בגובה שלנו "זה פשוט לא צריך להיות שם אני לא בטוח שקסם רוצה את זה" ג'ייק אמר לוגן הסתכל עליי ודקה שלמה "אומיגד את רוצה להגיד לי שאת הבחורה שגרמה לבנים לרוץ מרתון היום??"הוא שאל בדאגה הנהנתי ונשענתי על ג'ייק מרגישה חלשה המשכנו להתקדם עד שהגענו לחדר אוכל פרטי הרחק מהבנות וראינו בפנים את שאר הבנים "מאיפה הלכתם כבר שעה שאנחנו מחכים" זאק צחק על לוגן חייכתי והתיישבתי בין זאק ודניאל שחיבק אותי מהצד וגרם לנעיצת מבטים של שאר הבנים הגישו לנו א האוכל וכולם התחילו לאכול חוץ ממני אני רק הסתכלתי על האוכל בגועל "אני כבר חוזרת" אמרתי וקמתי מהמקום הולכת לכיוון השירותים שמישהו שאני שם נכנסתי לשירותים ויצאתי מהדלת השנייה כמו קודם נשענתי על הקיר והתיישבתי על הרצפה מחפשת תירוץ מה אני אגיד להם אחר כך כשימצאו אותי חזרתי לשירותים ושטפתי ידיים הוצאתי את הטלפון שלי
ל-אריאל החיימי-אתה חייב להוציא אותי מכאן!!
שלחתי והכנסתי את הטלפון לכיס הרגשתי חולשה ונשענתי על הכיור אחרי כמה דקות שמעתי דיבורים "היא לא יכולה לברוח שוב" שמעתי את קורבין צועק והרבה צעדים התקרבו לשירותים "לכו לצד השני עם היא עוד פה כדי שנוכל לתפוס אותה" שמעתי את זאק הוא מכיר אותי הוא ידע שאני לא אברח ולא ארצה את כולם מולי כרגע הוא נכנס מסמן לי להיות בשקט כשאנחנו חוזרים לחדר אוכל ומתיישבים לא שמים לב ללוגן שעומד ליד הדלת מסתכל עלינו נשענתי על זאק מרגישה חלשה ופטתית "בואי את חייבת לאכול" הוא אמר בשקט מלטף אותי (אוי אלוהים זה נשמע מטריד) "אני לא יכולה תסמוך עליי זאק שאני לא יכולה" אמרתי בשקט "תנסי אפילו כמה ביסים בישבילי שאני אהיה רגוע ונכניס את הבנים שמחכים כמו סתומים בצד השני או שהם כבר הלכו לחפש אותך" הוא אמר "כנראה ממש הבהלתי אותכם בפעמים הקודמות אה?" אמרתי בעודי אוכלת כמה ביסים מהסלט הוא חייך אליי "זהו את לא חייבת יותר לאכול כל פעם קצת עד שתתרגלי" אמר כשלוגן נכנס "מזה היה? את מרגישה טוב ואגב ראיתי הכל" אמר מהר כשהבנים נכנסו ונשענתי על זאק ועצמתי עינים "את חייבת להפסיק לעשות לנו את זה" ג'ייק אמר והשארתי הסכימו איתו הסתכלתי עליו מבולבלת והפנתי מבט לזאק שסימן לי לשתוק "טוב כבר מאוחר בואו נחזור למלון" קורבין הציע מפהק כולם הנהנו כשלוגן אמר לכולם ביי והודיעו שעוד נראה אותו מחר כולם יצאו מהחדר כשאני אחרונה קוראת הודעה מאריאל
מ-אריאל החיימי- אני בחוץ את באה?
חייכתי ופניתי לכיוון השני משהבנים פנו אליו בלי להתייחס לעובדה שלא אמרתי להם כלום הייתי שקועה בטלפון עד שהרגשתי מישהו עוטף אותי "התגעגעתי מה קורה קטנה" אריאל שאל מוחץ אותי "ראית אותי לפני כמה שעות" צחקתי "אתה יכול לשים אותי בקליניקה אני אשן שם היום כי הוא סגור מחר" שאלתי אותו הוא הנהן ונתתי לו יד כשהלכנו למכונית ואז קלטתי שלא הודעתי לבנים שבטי משתגעים מדאגה "חמש דקות אני חוזרת" אמרתי והתחלתי לרוץ לביפנים "תרגעו היא כבר תגיע "זאק אמר מרגיע את הבנים "צודק" אמרתי כשתפסתי את התיק שלי מהכיסא "ביי חברה היה נעים" אמרתי והסתובב יש על עקבי נותנת להם ללכת אחריי בלי להתלונן כשראיתי את אריאל נשען על המכונית קפצתי מנופפת לו כשלא פגשתי האדמה ראיתי את קורבין מחבק אותי "אל תלכי בואי איתנו זה יותר בטוח לך אנחנו נדאג לך" הוא אמר מתחנן "אני לא יכולה קורבין אתם ממילא עוד כמה ימים תסעו רחוק מפה ותשכחו אותי מזה שווה לכם?" אמרתי מתנתקת מהחיבוק ממשיכה לאריאל קופצת עליו ונותנת לו נשיקה על גבול השפתיים ראיתי את זאק הופך לעצבני והולך לכיווננו "קסם בואי את נשארת איתי"זאק קבע ונאנחתי "זאק זה לא נוראי אני הולכת לאריאל" שיקרתי חסרת כוחות להמשיך "את יכולה להישאר קסם אני לא מכריח אותך לבוא את ביקשת" אריאל אמר רומז לי להישאר זאק חייך בניצחון וגרר אותי מקפץ "הולך להיות לנו כל-כך כיף החודשיים האלה" מלמל קאפתי במקומי "מה לעזאזל אמרת עכשיו??" צעקתי "היי אל תקללי" החזיר בתשובה "אמרתי שהולך להיות כיף החודשיים האלה כולנו בערך כבר רמזנו לך באמת לא הבנת אנחנו רוצים שתצטרפי אלינו זה יהיה כל-כך כיף ניהיה בכל העולם ביחד ונעשה מלא שטויות" אמר בהתלהבות והתחלתי לחשוב מה רע לי בעצם? סיבוב בכל העולם עם חבורת אנשים מדהימים שרק דאגו לי כל היום לעשות מלא כיף אני בפנים "סבבה" אמרתי וזה היה תורו להיות בשוק "באמת לא אכפת לך להצתרף אלינו כבר לבנים היתה תוכנית לחטוף אותך" אמר בשמחה "ישששש אני לא מאמין שאת באה איתנו זה יהיה כיף כל-כך" אמר כשהייתי ליד הבנים סיפר להם את החדשות וכולם מיהרו לחבק אותי חזרתי לאריאל להודיע לו "אז את עוזבת?" שאל עם דמעות "לא בזה הרגע עוד יהיה לנו זמן להיפרד" אמרתי "אני לא מאמין שזהו את הולכת לכתוב לי כל הזמן ברור?" אמר בוכה כבר "מה אתה כל-כך עצוב חיימי פטרתי אותכם ממני אתם כבר לא צריכים לבגןרץק שאני בחיים כשיש לכם רגשות אשם הכול טוב" צחקתי ומנסה להצחיק אותו "את בחיים לא תיהי נטל זה ברור לך" אמר רציני וחיבק אותי "אני אצטרך להודיע למאור ואור הם הולכים לבכות יותר ממני" הוא צחק איתי מנסה לעשות לייק יסורי מצפון אבל לא נתתי לזה להשפיע עליי ידעתי שאני צריכה ללכת איתם "אז ביי לבנתיים" אמרתי מחבקת אותו חוזרת לבנים
