22

132 6 2
                                    

הגענו לבריכה הורדתי את הסרבל רואה את הריבית הבנים נועצים בי מבט "אתם יודעים שזה מטריד נכון?" שאלתי מסובכת אני לא סובלת שמסתכלים עליי "את יותר מידי רזה את יודעת???" אשטון אמר כמעט הצעקה מתקרב אליי נלחצתי "לא אל תתחילו אם זה אני בסדר גמור הכל טוב אני במצב טוב יותר עכשיו" אמרתי הולכת אחורה לכיוון התיק שלי שמה על עצמי סווצרט ענק (החלק התחתון של הבגד ים זה מכנס) שמה את כפכפי והולכת לכיוון לוק "בבקשה אל תתחילו אם זה" אמרתי קוברת את פניי בחזהו בזמן שהוא מחבק אותי חזק "אל תדאגי אם את לא רוצה שנדבר על אז אנחנו לא נדבר על זה"
אשטון חיבק אותי והתנצל למרות שלא היה צריך "הכל טוב באמת בואו נלך לשחות קצת אמרתי מורידה בשנית את בגדיי וקופצת לבריכה בסלטה בזמן שהם עומדים בחוץ בשוק "מה בדיוק קרה כאן הרגע" קאלום הסתכל עליי בשוק "נו אל תגידו לי שחשבתי שאני עדינה או משהו כמו הבנים פעם ראשונה שהם השאירו אותי לבד עם לוגן הם גרמו לו לחשוב שאני חרסינה עד שהכרחתי אותו לעשות בנג'י" אמרתי בשעמום והם צחקו ורצו למים היינו בבריכה כמה שעות ויצאנו מתייבשים החלפתי בגדים במלתחות ועשינו סיבוב ברחוב כשאני קבורה בחזהו של מייקל בחיבוק "מייקל אני לא מצליחה ללכת ככה אנחנו ניפול" אמרתי "יש לי פתרון לזה" אמר במבט תחמן והרים אותי על ידיו "יותר נוח" אמרתי שמה את ראשי עליו עוצמת את עיניי בעייפות "לילה טוב נסיכה" אמר נותן לי נשיקה לראש שמעתי כמה קליקים מוזרים אבל התעלמתי התעוררתי כשאני עדיין בידיים של מייקל רק במכונית "קאלום תיסע למלון שלה ונוריד אותה בחדר -או תראו מי קמה" אמר כשם לב שהתעוררתי "היי" אמרתי מבויישת מתיישבת רגיל נשענת על אשטון "אש תגיד עכשיו כשאנחנו מסיימים את הטור (יעני סיבוב הופעות) אתם תשמרו איתי על קשר?" אמרתי "ברור אכלת אותה נתקעת איתנו לנצח" צחק מרוויח חיוך מלוק במושב הקדמי "לנצח נצחים" קאלום הוסיף וחייכתי הם הורידו אותי במלון ונפרדנו מהם עליתי לחדר לראות שהבנים עוד לא חזרו הייתי קצת עצובה כי זה היה ההופעה האחרונה לחוק שלהם אבל נלחצתי מזה הם לא צריכים אותי יותר הם יעזבו אותי חשבתי והתחלתי לבכות ארזתי את מזוודתי שמה אותה בפינת החדר והתיישבתי על הרצפה ליד המיטה שלי ומבטי קפא לא שמעתי כלום רעדתי היה לי קר אך לא יכולתי לזוז לא שמעתי כלום ניסיתי לזוז לקום לצעוק כל דבר אך לא הצלחתי אחרי זמן שלא ידעתי כמה זמן עבר מאז שקפאתי ראיתי את ג'ייק נכנס לחדר רואה אותי יושבת הוא לא שם לב ופשוט התיישב לידי מחבק אותי חזק הוא ניסה לדבר איתי אך לא שמעתי אותו הוא התחיל לצעוק ראו עליו שהוא לחוץ לוגן נכנס במהירות מחבק אותי חזק יחד עם ג'ייק עד שהפסקתי לרעוד והתחלתי לשמוע התחלתי להתנשף במהירות מתרחקת באינסטינק ממגעם הולכת לפינת החדר ליד המזוודה שלי מסתכלת עליהם מפוחדת "קסם זה אני ג'ייק הכל בסדר" אמר מתקרב אליי "תתרחק ממני" אמרתי חלש הוא המשיך להתקדם "אמרתי תתרחק!" צעקתי מבהילה אותו וגורמת לשאר הבנים להיכנס במהירות זאק התקרב אליי "תתרחקו ממני אל תיגעו בי!" צעקתי בכל כוחי נצמדת לקיר "מה קרה לך קסם מישהו פגע בך?" קורבין התקרב ולא צעקתי עליו היה לו בעיניים מבט מרוצה שלא הרחקתי אותו הוא לא נגע בי הוא התיישב על הרצפה מסמן לי להתיישב לידו הוא לא כפה עליי את מגע ידו התיישבתי נצמדת אליו כמה שאפשר עוצמת את עייני בחוזקה כולם התיישבו מולנו שומרים על מרחק כשראו שפחדתי "אני חייבת ללכת ללידייה" מלמלתי לחוצה קמה ממקומי רצה לדעת יוצאת לחדרה "לידייה משהו לא בסדר" אמרתי בלחץ "מה קרה סאנשיין" אמרה באה לשים עליי את ידה אבל צעדתי אחורה "מה קרה עשיתי משהו?" שאלה פגועה "זה לא את אני פשוט לא מסוגלת שיגעו בי אני לא יודעת מה קורה לי לידייה אני חייבת את עזרתך!!" צעקתי בלחץ " חכי כאן שנייה אני כבר חוזרת" אמרה ורצה מהחדר התחלתי לחשוב אוליי יהיה יותר קל לסיים עם זה פשוט להעלם מהעולם זה לא כואב ליותר מכמה שניות נכון?
לפני שיכולתי לעשות משהו משהו תפס בידי מחריב אותי להיצמד אליו בחיבוק לא הצלחתי לנשום הכל ניהיה שחור -התעלפתי

קמתי בחדר לבן כשמלא מכשירים מחוברים לידי ניסיתי לקום אבל לא הצלחתי נזכרתי באתמול והתחלתי לבכות אני רוצה את זאק שיחבק אותי ויגיד שהכל בסדר גם אם זה שקר גמור הדלת נפתחה וקורבין רץ אליי בחיוך אבל נעצר רחוק ממני "א-אני יכול להתקרב?" שאל חושש והינהנתי מהר מנסה להפסיק לבכות הוא רץ אליי שוב וחיבק חזק "ידעתי ששמעתי אותך בוכה אף אחד בחוץ לא מאמין לי כולם בטוחים שאת עוד ישנה" אמר מחייך זזתי קצת במיטה מפנה לו מקום לשכב לידי שמתי את ראשי על החזה של  קורבין "מה קרה הלך אתמול?" שאל מלטף את שערי "אני לא יודעת קורבין אני הייתי שנייה מלהתאבד ככה הייתי מזה" סימנתי עם אצבעותי "רגע מה??? את רצית לעשות מה???" שאל מחבק אותי חזק יותר " אני חושבת ששמעת כבר בפעם הראשונה" אמרתי בשקט מתחילה לבכות בהיסטריה "אני צריכה את זאק" אמרתי והוא הסתכל עליי מבולבל " אני צריכה את זאק!" צעקתי מתרחקת ממגעו קוברת את פניי בידי הוא קם מהמיטה את לדלת פותח אותה שמעתי כמה צעקות בחוץ וזאק נכנס בהיסטריה "מה קרה???" שאל הרמתי את ראשי "אע כלום סתם העדפתי להיות איתך" אמרתי מגחכת "את לא נורמלית כולם בחוץ בחרדה רצו להיכנס במקומי" אמר השעשועים עולה למיטה מתיישב מאחורי כשאני בין רגליו נשענת עליו "כזאת אני" אמרתי צוחקת "מה יקרה עכשיו זאק? זה סוף הטור היום אתם חוזרים לאל איי" אמרתי עצובה "טעות אחת היום כולנו חוזרים לאל איי" אמר מלטף אותי בעדינות "לא" אמרתי נחושה הוצאתי את המכשירים מידי וקמתי מהמיטה "אני אמרתי נכון היום אתם חוזרים" אמרתי עם מבט אדיש הולכת לשירותים מחליפה בגדים יצאתי לראות את זאק יושב מבולבל עם פרצוף עצוב "בבקשה אל תגידי את זה אני לא מוכן שתחזרי למיאמי" אמר מתחנן כשדמעות נמצאות בעיניו רק מחכות לרגע ליפול על לחייו האדומות "יש דברים שאי אפשר לשנות תודה על החודש המושלם הזה זאק אני בחיים לא אשכח אותך" אמרתי מתקרבת אליו נותנת לו נשיקה עדינה הלחי שמה בידו את הטלפון שקנה לי ויוצאת מהחדר מתעלמת מהבנים שהולכים אחריי ומזאק שבוכה וצועק רצתי החוצה נושמת אוויר צח הולכת למלון להיפרד מהשאר בכל זאת הם עזרו לי לא מעט לעבור את הסיבוב הזה הגעתי למלון עומדת מול החדר של לוגן טקטקתי על הדלת והוא פתח "היי קסם איך את מרגישה" שאל מחבק אותי "בסדר באתי להיפרד "אמרתי וחיוכי נפל "למה להיפרד מה קרה??" שאל "הסיבוב הופעות נגמר אני חוזרת למיאמי" אמרתי והוא הניד בראשו "לא את לא יכולה לחזור לשם" מלמל "בואי תבואי אצלי אני מתחנן אני לא אספר לאף אחד רק שלא תחזרי לשם" אמר מתחנן "אני לא יכולה לוגן את ה יודע שאני שונאת להרגיש נטל" אמרתי "אז אולי תעבדי אצלי כמו לידייה??" שאל וחשבתי שזה אולי יעבוד בכל מקרה אני לא רוצה להיפרד מלוגן לנצח "ואז תבואי אצלי עצובה ותרוויחי כסף בו זמנית" אמר מחייך והינהנתי תבוסה "בסדר אבל אסור שהבנים ידעו הם כל-כך יפגעו שבחרתי בך ולא בהם "יש לי רעיון הם נוסעים שעה לפנינו את תתחבאי ואני אגיד שהשארת לנו פתק" אמר ורצתי לקחת דף ועט להחיל לחרבש מכתב פרידה מרגש קיפלתי אותו ויצאתי מהמלון בריצה לכיוון פארק מרוחק

אחרי שעה חזרתי למלון נכנסת לחדר של לוגן שדיבר בטלפון ובימן לי להיות בשקט ושם על רמקול "לוגן אנחנו נצטרך עזרה בלהרגיע את זאק אנחנו כבר במטוס והוא לא הפסיק לבכות עד שנרדם" ג'ונה אמר

 Why Dont We JUST?Where stories live. Discover now