אז תודה ליואהנס המתרגם בגרמניה ששלח בקבוצה של המתרגמים את התמונה של קסם הילד הזה תמיד חושב על הפרטים הקטנים מקווה שתהנו מהפרק!!!
____________________________________
ניסיתי לטרוק את הדלת בכוח ללא הצלחה "תעופו מפה עכשיו אתם יודעים מה זה מרחב אישי? כי זה מה שאני צריכה כרגע מכם בבקשה תסמכו עליי אני לא עושה לעצמי כלום אני עם לידייה" אמרתי עצבנית "אנחנו פשוט דואגים לך" קורבין אמר מתגונן "בדיוק אתם לא צריכים לדאוג לי אנחנו נדבר מחר ביי" אמרתי מגרשת אותם אבל הם לא יצאו "טוב רוצים להיכנס?" הצעתי הכניעה מזויפת אבל הם קנו אותה הם נכנסו ויצאתי מהר לחדר של לידיה ונעלתי אחריי "מה קורה למה את לא מחכה לי בחדר?" לידייה שאלה בדיוק מייבשת את השיער שלה "אין לי מושג איך אבל הם מצאו אותי והם לא היו מוכנים ללכת אז הזמנתי אותם לבפנים ורצתי לפה כמה שיותר מהר מזל שלקחת איתך את הדברים לפה" אמרתי מצביעה על התיקים שלנו והמזוודה הקטנה "הם לא מרפים אע?" היא שאלה נאנחת הולכת לנעול חלונות "טוב זה רק עניין של זמן עד שכל התקשורת תדע שהם פה וזה מפריע להם לחפש אותך עכשיו בואי נתקשר ללוגן שיבוא הוא דיי מסכן סהכ" היא אמרה והינהנתי מתקשרת מהטלפון של המלון "ה-הלו?" שמעתי קול עצוב "לוגן? אתה בסדר?" שאלתי בדאגה "אומייגאד זה אתן איפה אתן לעזאזל את ממש מדאיגות אמרתי לכן פעם??" הוא אמר משתגע "אתה תוכל לבוא אלינו רק אחריי שתשכנע את הבנים לתת לנו זמן לחזור אני צריכה קצת מרחב מהכל אבל הם עקבו אחרינו לפה והם לא מרפים אנחנו צריכות את העזרה שלך" אמרתי ושמעתי אותו ממלמל משהו על זה שהם יצאו מהר "אוקיי אני אעשה את זה אבל אחריי זה אני באה אליכן!" אמר "ברור מה חשבת שנשאיר אותך לבד?!?" אני ולידייה אמרנו צוחקות וגם הוא ניתקתי את השיחה מתיישבת על המיטה "בואי נישן קצת אני ממש עייפה" אמרתי נכנסת לישון תישני לא יזיק לך אני ישנתי מלא אז אני אחכה לשיחה מלוגן" לידייה אמרה והינהנתי שוקעת לחלומות
קמתי מצעקות "לכו מכאן היא ישנה היא צריכה לנוח מכל הדבר הזה מה חשבתם הבאתם מישהי מהרחוב היא לא צריכה להרגל לשנאה וכל הלחץ הזה ישר אנחנו צריכות את הזמן הזה כדי להתרגל אז תלכו ונדבר איתכם. יותר מאוחר" שמעתי את לידיה אומרת עצבנית "אני לא הולך בתעשייה מידץצידי רק לישון לידה כאן אפילו" שמעתי את זאק אומר וחייכתי ועשיתי את עצמי ישנה ככשמעתי את לידייה נכנעת לקרציות האלה וצעדים מתקרבים דני התיישב מולי משחק בשערי בזמן שזאק נכנס למיטה מאחורי עוטף אותי בזרועותיו והבנים מדברים בשקט עם לידייה חושבים שאני לא שומעת אותם "אוף לידייה איך אנחנו משכנעים אותה לבטוח בנו כמו בך שתרגיש בטוחה איתנו ולא תברח איתך כל פעם שקורה כזה דבר" קורבין שאל "אני לא יודעת אנחנו פשוט בטיחות אחת בשנייה אין לנו את אחת אחרת זה רק שתינו בכל החבורה אנחנו הבנות היחידות" היא אמרה "אני הולכת לקצת זמן לארגן דברים אצל לוגן בכל זאת אני עדיין בעבודה אז אני אחזור אלה אתם יכולים להישאר" היא אמרה יוצאת מהחדר "מה נעשה איתך קסם?" שמעתי את דניאל לוחש לי מלטף בזהירות את פניי "אנחנו צריכים לגרום לה לבטוח בנו" ג'ונה אמר "עד כמה שקשה להודות בזה היא בוטחת הכי הרבה בזאק מבינינו ואז בדניאל" קורבין אמר למה קשה להודות בזה? חשבתי לעצמי הרגשתי את זאק נצמד אליי "אני לא יודע אם זה נכון" שמעתי את זאק אומר "העובדות לפניך היא בחרה בך היום לקחת אותך לאן שהיא התחבאה נכון? היא סומכת עלייך" ג'ייק אמר "ועם דניאל יש לה איזה קשר מוזר אתם ממש מדברים המבטים" ג'ונה אמר והחזקתי בכוח את חיוכי שרצה לעלות על פניי זזתי מעט מזייפת סימני התעוררות והבנים חוץ מדניאל וזאק התיישבו על.המיטה של לידייה זאק שחרר מאחיזתו בי והתיישבת מאחורי ודניאל נשאר באותו המקום ממשיך ללטף את שיערי בעדינות "מה אתם עושים פה??" אמרתי משוק מזויף "ואיפה לידייה?" הוספתי "אל תדאגי זה בסדר היא הלכה ללוגן אנחנו נשארנו איתך כי ישנת" דניאל אמר הסתכלתי לו בעיניים הכחולות שלו הן מושלמות אין דרך אחרת להגדיר אותן והינהנתי מתיישבת על המיטה "מה אנחנו הולכים לעשות עם העיניין עם המעריצות איתי?" שאלתי מיואשת "זה נראה כאילו הן בחיים לא יסבלו אותי" אמרתי ונשענתי לאחור על זאק שחיבק אותי "אל תדאגי לגבי זה" קורבין אמר קם ממקומו מוריד נעליים ושם אותן בצד וקפץ עלינו "אני יכולה פשוט לחזור למיאמי אני לא רוצה להיות עול חברה אני רואה שזה מפריע. לכם יותר ממני איך שהמעריצות מתנהגות אליי אני סתם עושה לכם רע" אמרתי קמה מהמיטה "אולי זה עדיף שתשכחו שאני קיימת" אמרתי בלחש מסתכלת לחלון מנגבת דמעות בוגדניות שירדו על פניי "בחיים לא את לא עוזבת אותנו על גופתו של לוגן" ג'ייק אמר צוחק מסובב אותי אליו "אל תבכי יותר את יותר יפה שאת שמחה" הוא אמר מנגב את דמעותיי (איככ קיטשיות הייתי חייבת ה/מ) חייכתי בקטנה וחיבקתי אותו חזק ראיתי בזווית עיני את זאק עם פרצוף מעוצבן "טוב בואו נחזור למלון כבר" הוא אמר וקורבין ניגש אליו ולחש לו משהו והוא נרגע קצת "טוב בואו נלך למלון באמת אני לא חושב שיזיק לנו קצת שעות שינה "קורבין אמר עם מבט מזהיר לבנים והם הנהנו משכתי בכתפיי ושמתי נעליים תופסת את היד של קורבין מכריחה אותו לחכות כמה שניות שניהיה מאחורי כולם "מה זה היה עכשיו?" שאלתי מבולבלת "סתם עזבי הוא ממש עייף ובואי פשוט נגיד זאק בכייף הוא לא הטיפוס הכי נחמד" הוא אמר מחייך "נו בואי הנה עבר מלא זמן מאז שהיינו קסם וקורבין שנייה אנשים שמבינים זה את זה" אמר שם את ידו על כתפי מושך אותי לחיבוק וגיחכתי "כן אע ככה התחלנו לדבר בעצם כשחשבת שאני כועסת עלייך" צחקתי וחזרנו ללכת רואים שנוצר בינינו לבין שאר הבנים פער ענק המשכנו לצחוק כל הדרך למטה עד שפגשנו את הבנים. מגבתי דמעת צחוק וג'ונה הסתכל עליי מבולבל "למה את בוכה קרה משהו מישהו אמר לך משהו??" שאל דואג "לא פשוט קורבי-" הוא לא נתן לי לסיים את המשפט "הוא עשה לך משהו רק תגידי אני מטפל בזה" אמר "לא לא תרגע זה מצחוק הוא לא הפסיק לספר לי בדיחות על הדרך" אמרתי צוחקת "אאה אז תגידי" אמר צוחק טיפה מבוייש "אל תדאג זה חמוד שאת דואג לי" אמרתי מחבקת אותו יאללה בואו נצא מפה לעבר המעריצות המתוקות שלכם" אמרתי לועגת מתקרבת לכניסה מסמנת להם שנלך הם נאנחו והתקדמנו זאק תפס את מדי ושמחה את אצבעותיינו וחייך אליי החזרתי לו חיוך והמשכנו ללכת "אני מצטער על קודם אני פשוט די עייף" לחש לי באוזן והינהנתי "זה בסדר" אמרתי והלכנו למונית שדניאל הזמין מקודם נכנסנו לבפנים והגענו למלון כשהאנו לצאת מהמונית ניתקתי את ידי משל זאק ויצאתי מהמונית לפניהם נותנת למעריצות לצעוק עליי בלי שהם ישמעו הם עברו מספיק בגללי היום כדי לסבול את הרגשות שלי עכשיו נכנסתי ללובי עולה לקומה שלנו נכנסת לחדר של דניאל ומתיישב על המיטה "ידעתי שתייהי פה"
