part 16

130 9 0
                                    

פרק 16

"זה באשמתי" אבישג אמרה אכולת רגשות אשם "די שוג הכל בסדר.. זה לא אשמתך, האח הפרימיטיבי שלך אשם" ניסיתי לעודד אותה בעזרת הומור והעלתי חיוך מאולץ שרק אלוקים יודע כמה היה קשה לי לחייך עכשיו.

אז כן, אביאל רוצה הפסקה, הפסקה עאלק, כולם יודעים שהפסקה זה מילה נחמדה לפרידה.

אני שבורה ומתחשק לי לבכות כל היום אבל אני יותר כועסת מעצובה.

הוא לא יכול לפרק את החבילה כל פעם שלא יתאים לו ולצפות שאני יחזור אליו כשירגע, הפעם זה שונה, הפעם אני יחליט אם נחזור ומתי.

אל תטעו, בשבועיים הראשונים בכיתי את החיים שלי וניסיתי לדבר איתו מאות פעמים וכל הזמן הוא רק התעלם ממני, האינטרקציה בנינו היתה של מנקה ואדון.

כמו שהיה צריך להיות מלכתחילה.

אבישג אכולת רגשות אשם כבר כמה ימים ואני חייבת להראות לה שאני בסדר כדי שתפסיק לשגע אותי על כמה שהיא מצטערת כי זה לא עושה לי טוב לראות את החברה שלי ככה בגללי אז אני מעלה חיוך מזויף על הפנים.

שזה משהו שאני טובה בו מאוד כי בחיים הקודמים שלי הייתי חייבת לתת חיוכים מזויפים לכל מיני מוכרים בשוק בשביל הנחות מטורפות על אוכל, מדהים כמה אנשים בודדים יתנו בשביל חיוך מסכן מבחורה צעירה.

כמובן שהם חשבו שהחיוך התמים הזה יוביל לדברים לא כל כך תמימים אבל הייתי נעלמת עם המצרכים לפני שהספיקו לעבור צד בדוכן בשביל להציע לי דבר מה מגונה.

"לא היילי זה אשמתי, אם לא הייתי שולחת אותך הוא לא היה כועס ככה ולא היה לוקח הפסקה, אני בן אדם נורא" כתפייה היו שמוטות וראו שהיא מצטערת בשבילי, "די אבישג לא עושה לי טוב לראות אותך ככה, ואת לא שלחת אותי אני הלכתי בשבילך, אני יהיה בסדר" אמרתי והתאמצתי בכל כוחי לנסות להאמין לשקר הזה בעצמי.

היא רק הרימה כתפיה בתגובה "תני לי לפצות אותך, למרות שאני יודעת ששום דבר לא ישתווה לאהבה שגזלתי ממך אבל לפחות לעזור לך לעבור את התקופה הקשה."

היא הרימה אליי את עיניה, חיוך קטן עלה על פניי והנהנתי אליה.

"היום אני יכיר לך מישהו!" עיניה אורו וכל העצב כבר לא היה ניכר על פנייה והיא קפצה ממקומה ותפסה בידי בהתרגשות, אני לעומתה לא התלהבתי כלכך מהרעיון, אולי אני מתפקדת מהפרידה אבל זה לא אומר שאני מוכנה לעבור הלאה.

"שוג.. אני לא חושבת שאני מוכנה לעבור הלאה עדיין, אני לא בטוחה מה הרגשתי לאח שלך אבל זה היה חזק מכדי לוותר כלכך מהר" היא גלגלה עיניים והקימה אותי ממקומי ופתחה את ארוני, "חיים, עבר כבר חודש ושבועיים.. את סגורה במקום הזה ורואה אותו מביא בנות לפה כל יום, זה לא יעשה לך טוב ובקצב הזה בחיים לא תתגברי עליו, ואלוקים אדירים מזה?? הארון שלך ריק! מה את לובשת לעזאזל?!" כיווצתי גבות והתקרבתי אליה לראות על מה כל הדרמה.

You've reached the end of published parts.

⏰ Last updated: Apr 26, 2018 ⏰

Add this story to your Library to get notified about new parts!

The thin borderWhere stories live. Discover now