הבעיה הקטנה שלי.

ברק וקלואי פרק 20

נקודת מבט קלואי :
דמעותיי לא הפסיקו לרדת מעיניי האדומות, הרגשת החנק גברה עליי כך שאפשרותי היחידה הייתה לנשום מהאף.
אחי הקטן והיקר נמצא מולי מוכה..
אני מרגישה מים מטפטפים על ראשי, אני מרימה את הראש ורואה את ברק בוכה בשקט, עוטף אותי עם ידיו העדינות.
"ברק...תבטיח לי שלא תכעס עליי." אמרתי והסתובבתי אליו, "אני מבטיח, אבל מה את תעשי?" מלמל ברק בחשש, התקרבתי אליו יותר, שפתיי היו במרחק נגיעה משפתיו של ברק, "קלואי?.." לחש ברק, במהירות שלחתי לו נשיקה, לא יכולתי לעזוב את שפתיו, "ברק..." מלמלתי כאשר נשמתי בין נשיקתנו "אני חושבת שהתאהבתי בך..." המשכתי בדבריי ובנשיקתי.
צלצול פעמון הורס את הנשיקה ואנחנו מתנתקים.
"ברכותיי! ברק, אתה מצטרף אלינו!" קול רובוטי בקע מהרמקולים התוליים בחדר.
לקח לי זמן להתאושש ממעשיי, נראה שגם ברק היה מופתע אך זרם איתי...
הדלת נפתחה והתחלנו לצאת לכיוון הדלת, שקט שורר את החדר ומחוצה לו.
שתיקה כואבת וארורה שכמותה.
המשכנו לחדרו של הראש המהפכה, אביו של ברק. "ברכותיי נסיך!" צעק מאושר אביו של ברק וחיבק אותו, "אמא בטח הייתה גאה!" המשיך וחייך חיוך רחב.
הסתכלתי על ברק, הוא היה נראה מאושר אך דבר אחד רציתי לדעת מכל, האם ברק אוהב אותי?
יצאנו עם אביו של ברק לחדר המנוחה בו נמצאו הרבה אנשים מוכרים, הם ברכו את ברק אבל לא התעמקתי.
המשכתי להסתובב בין הכסאות הנוחים ודוכניי האוכל החופשי...
"קלואי, אני יכול אותך לשניה?" שמעתי קול מוכר אומר מאחוריי, הסתובבתי וראיתי את ברק מחייך במבוכה.
יצאנו לחצר, אחר הצהריים כעת והשמש קרובה לשקיעה.
"אני באמת לא התכוונתי, זה יצא ככה..." פלטתי במהירות כדיי להסביר את עצמי, "אני ממש התרגשתי ממך באותו רגע, נראת לי כמו מלאך, אבין אם תכעס עליי אבל באמת שלא-"
"קלואי, אני לא כועס." אמר ברק והפסיק את חפירתי "להפך, אני דיי שמח, כלומר, אני רציתי לעשות לך את הנשיקה הראשונה אבל את הובלת." המשיך בצחקוק קל.
"רגע, אתה בסדר עם זה? ועוד רגע, אתה רצית לנשק אותי?!" שאלתי בהתפרצות, "כן קלואה, רציתי לנשק אותך, בזמן הקצר שבילנו יחד התאהבתי בך, אבל אני מבין שלא התכוונת לנשק אותי...כלומר מה שאמרת שם, לא התכוונת?" שאל ברק "התכוונתי, התכוונתי לכל מילה. אני התאהבתי בך ברק, אני מאוהבת בך." פלטה קלואי.

* אוייייש! סליחה, התכוונתי להעלות את זה אתמול אבל פשוט..שחכתי, מודה.
תהנו מהפרק💙*