הבעיה הקטנה שלי.

יריות.פרק 18.

נקודת מבט ברק ;
הגענו למפקדה.
האושר שהיה בי היה אפשר לראות מקילומטרים! הייתי כל כך מאושר, התלהבתי ממש.
אבל גם פחדתי,
מה אם לא אצליח להחזיק את הרובה טוב?
מה אם לא אכוון מוצלח?
מה אם..מה אם ארה בקלואי?!
טוב טוב, בוא נרגיע את הרוחות.
כלום לא יקרה לקלואי.
נכנסנו לתוך חדר ארוך.
"טוב, אתה מוכן?" שאלה קלואי, לפי טון הדיבור שלה היא הייתה שמחה בשבילי.
"כן, איפה הרובה?"
"האקדח? כאן, תבחר."
הסתכלתי ימינה לכיוון שולחן חום מחוספס, על השולחן היו יותר מעשרים אקדחים.
אחד אפור אחד שחור, אחד ארוך ואחד קצר, אחד עם מגע נעים ואחד קשיח, אחד מסורבל ואחד יציב.
בחרתי אקדח שהיה בקצה, שחור ולא יותר מדיי ארוך, כתוב עליו בחריטה קטנה "גיבור" באנגלית.
"אוקיי, אתה רואה את המטרה? נסה ללחוץ על ההדק ולשחרר את הכדור, נסה שהכדור יהיה קרוב לנקודה האמצעית האדומה. בהצלחה."
"איזה הסבר..טוב, נתחיל."
ירייה ראשונה, מספיק קרובה לנקודה אבל עדיין רחוקה.
"ואוו! כל הכבוד!" העירה קלואי בחיוך ופליאה.
ירייה שניה, קרובה לנקודה, אך עדיין לא עליה.
"אני מאמינה בך ברק!" צעקה קלואי באושר.