תשמור עלי (boy×boy)

יום 1

הגיע יום שני! סוף סוף! כל כך התגעגתי ללישון במיטה נורמלית. כל כך התגעגתי ללישון בכללי.
השעה הייתה חמש בבוקר ומיה ישנה אצלי בידיים אבל לא היה לי אכפת, אני במצב רוח טוב מדי.
-
דפקתי על הדלת וקארין פתחה אותה.
"או בדיוק בזמן, כמו תמיד. תודה מתוק אני מאוד מעריכה את זה שאתה עוזר לי ככה. אל תשכח לרשום את השעות שאתה עובד, המפתח במקום הרגיל ותיקח מריי את המספר שלו כדי שיהיה לכם איך לדבר" היא אמרה. מי זה ריי? אה בטח הבן שלה היא באמת אמרה שהוא חזר, אוי זה אומר שכשהיא תחזור היא לא תצטרך אותי יותר?
"את יכולה להירגע אני מבטיח לך שנסתדר מצוין" הרגעתי אותה.
"רק שתדע שריי הוא מאוד... סגור בתוך עצמו, אז אל תיפגע אם הוא מתעלם ממך. הזמנתי אותך כדי לשמור על לורי כי כמו שאני מכירה את ריי יכולה להיות שריפה ואם הוא עם האוזניות הוא לא ישים לב" היא צחקה ואני צחקתי איתה.
-
כבר היה ערב. לא פגשתי עדיין את הריי הזה וגם לא היה לי דחוף לפגוש.
יצא לי להציץ לחדר שלו כמה פעמים, קנאתי בכל הדברים שהיו לו. גם כשעוד גרתי בבית לא היה לי כל כך הרבה.
-
השעה הייתה 00:00
ואני ראיתי סרט אימה. כן אני גאון. ונראה שמישהו החליט להתעורר.
שמעתי את המדרגות חורקות וממש נבהלתי בלשון המעטה ואבל אמרתי לעצמי שיש אזעקה אז לא יכול להיות שיש פה פורץ. המשכתי לראות את הסרט.
"בו!" פתאום שמעתי צעקה ממש קרוב לאוזן שלי.
"פאק!" צעקתי והסתובבתי אחורה. הוא היה מול הפרצוף שלי ומזה נבהלתי אפילו יותר.
"הבהלתי אותך חמוד?" הוא צחק והלך למטבח.
"ל-לא" אמרתי בהיסוס והוא רק צחק יותר "אתה ריי?" ניסיתי להעביר נושא.
"בכבודו ובעצמו" איזה סנוב.
"מה זה בן כמה אתה? הייתי בטוח שאתה יותר קטן, ובגלל זה צריך אותי כאן" אמרתי בניסיון כושל לעקוץ.
"אני בן 18, זה היה טיול לפני צבא" הוא המשיך לדבר בטון מתנשא אבל לא הקשבתי לו, הייתי מרוכז בזה שהוא בקרוב יהיה בצבא אז לא יפטרו אותי.
"מה אתה מחייך?" הוא אמר עצבני.
"כלום" אמרתי וניסיתי בכוח להפסיק לחייך.
"אוקיי בכל מקרה הייתי מסתדר אם היה לי אכפת, אבל לא אכפת לי" הוא אמר והוציא בקבוק קולה מהמקרר.
"לא אכפת לך מאחותך?" שאלתי, באמת לא הבנתי איך אפשר, הם משפחה, הם צריכים לדאוג אחד לשני.
"לא, ואמא שלי יודעת את זה, בגלל זה היא הביאה אותך" הוא החזיר את הקולה למקרר וקפץ על הספה לידי.
"מה רואים?" הוא שאל כאילו אנחנו חברים שנים.
"לא יודע מה איתך אבל אני רואה 'מגרש השדים'. אתה מוזמן ללכת לראות משהו אחר בטלוויזיה בחדר שלך" קצת כעסתי שהוא פשוט הגיע לפה, אין לי עצבים אליו.
"היית בחדר שלי?" הוא שאל בטון משועשע, הוא אהב להביך אותי.
"כן.. כאילו לא... לא ממש בתוכו.. כאילו קצת אבל לא בגלל... שנייה תן לי להסביר מחדש" אמרתי בייאוש.
"אין צורך הבנתי לבד" הוא חייך חיוך אכזרי, מפחיד אותי מה שהוא מסוגל לעשות...
בכל מקרה לא נשארה לי ברירה אלא לראות את הסרט איתו.
-
הסרט נגמר, ואני גמור מעייפות. יש ללורי מחר בית ספר אז היא לא תהיה, ואני די בטוח שריי הולך עם חברים לים או משהו, נראה לי הגיוני, ככה שרק אני ומיה אמורים להישאר מחר בבית. המחשבה הזאת רק גרמה לי יותר לרצות לישון, לסיים כבר עם היום הזה.
"היי לאן אתה חושב שאתה הולך?" הוא שאל בטון מאיים ותפס חזק את ידי.
"לישון" אמרתי וניסיתי להשתחרר מהאחיזה שלו אך ללא הצלחה.
הוא משך אותי בחזרה לספה והפעם אחזיק את שתי הידיים שלי בעזרת יד אחת שלו. עם היד השנייה הוא התחיל ללטף אותי והניח נשיקות רכות על צווארי.
"די. עזוב אותי." ניסיתי בכוח לזוז ממנו.
"תרגע כבר ג'ימי. אמא שלי משלמת לך זה אומר שאתה עובד בשבילי" הוא אמר ונישק את שפתי.
"באתי לשמור על אחותך לא להיות הזונה שלך" אמרתי והצלחתי לשחרר יד אחת ולדחוף אותו ממני.
סידרתי את החולצה שלי בחזרה במקום בזמן שריי הסתכל מהצד, קצת בשוק מכמות הכוח שיצאה ממני. אני לא נראה חזק, בכללי אני לא חזק, אני ממש רזה, בגלל שאת רוב האוכל שלי אני מביא למיה. אני בעצמי מופתע מכמות הכוח שיצא ממני, אבל לא נתתי לו לראות את זה.
"אל תיגע בי יותר" אמרתי והלכתי משם.
היה שקט כמה דקות ואז שמעתי אותו חוזר לחדר שלו. רק כשזה קרה נרגעתי והלכתי לישון.