תשמור עלי (boy×boy)

יום 3

התעוררתי בבוקר והערתי את לורי, ראיתי שהדלת של ריי עדיין סגורה אז ניחשתי שהוא עדיין ישן.
הכנתי טוסטים וחביתה וחיכיתי שהם יבואו לאכול.
ראשונה הגיעה מיה והתיישבה בכיסא שלידי. 
אחריה הגיעה לורי, התיישבה בצידי השני והתחילה לאכול.
"לא מחכים לריי?" שאלתי.
"זה שהוא בא אתמול לא אומר שהוא יבוא היום" היא הסבירה בפה מלא בחביתה.
והיא צדקה, הוא לא בא.
-
אחרי שלקחתי אותה לבית הספר חזרתי הביתה, רציתי קצת שקט, קצת זמן לעצמי.
ביקשתי ממיה שתעלה לראות טלוויזיה למעלה ופשוט נשכבתי על הספה. הייתי עייף, בכל זאת, זה עדיין עבודה.
שכבתי על הספה ואז שמעתי את ריי יורד במדרגות, הייתי כל כך עייף שלא קמתי מהספה, והוא דיבר בטלפון אז הוא לא ראה אותי.
"אני מצטער אוקיי?" הוא... בוכה? "אני לא יכול, הוא הבייביסיטר של לורי" הוא מדבר עלי? עם מי הוא מדבר עלי? "כן אבל... לא הוא לא ביקש ממני... אני הייתי רציני" מה לעזאזל קורה פה?! "יוני תפסיק אתה לא כזה. לא! ממש לא!" יוני? המטריד הזה? "אני אשמור עליו ממך חתיכת בן זונה מטומטם" הוא אמר וניתק. ככה נגמרה השיחה ביניהם.
שמישהו יסביר לי בבקשה מה קרה הרגע.
ריי הלך לחדר שלו בעצבים וטרק את הדלת, זאת הייתה ההזדמנות שלי, הלכתי לכניסה של הבית, פתחתי את הדלת וסגרתי אותה שוב, כדי שיחשוב שרק עכשיו נכנסתי.
"ג'ימי?" הוא שאל בצעקה.
"כן" עניתי. "למה לא באת לאכול איתנו היום בבוקר?" שאלתי כשהוא יצא מהחדר וירד בחזרה לסלון.
"לא הייתי רעב" הוא ענה. הוא הסתכל לי ישר בעיניים, כן הוא באמת בכה, זה כבר היה טיפה מביך בהתחשב בשיחה שהייתה לו מקודם, אז השפלתי את מבטי לרצפה. הוא הבין שזה הביך אותי והשפיל את המבט גם הוא.
הוא מתנהג ממש שונה מאז אתמול.
זה גורם לי לדאוג.
-
עוד כמה שעות עברו, אני וריי לא דיברנו בזמן הזה. כשהחזרתי את לורי מבית הספר הייתי בשוק, כל הבית היה מלא בריח מדהים של אוכל.
הסתכלתי על המטבח וראיתי את ריי עומד מאחורי הגז ומטגן שניצלים.
הוא הרים את העיניים אלינו וחייך
"בדיוק הזמן, בואו לאכול" הוא אמר בנחת.
קראתי למיה ושלושתנו התיישבנו לאכול, וואו איזה אוכל! זה מדהים!
כשריי ראה איזה עיניים פתחתי הוא צחק ואני חייכתי בביישנות.
כמובן ג'ימי, אתה לא יכול להפסיק להביך את עצמך.
-
"וואו ריי לא ידעתי שאתה מבשל ככה" אמרתי לו אחרי שהבנות הלכו לשחק והוא צחק. "מה גרם לך להחליט לעזור לי?" שאלתי, הייתי חייב לדעת.
"הבנתי שזה ממש אנוכי מצידי לתת לך להסתדר לבד, ובו רק נגיד שלא ממש הקלתי עליך, אז אני מפצה אותך עכשיו" הוא סיפר. אני ללא ספק מעדיף את הריי הזה.
"ת-תודה" הסמקתי.
"אתה ממש חמוד כשאתה מסמיק" הוא ציין.
ואני כתגובה- מסמיק יותר. יאיי.
-
הגיע הערב, אני וריי הכנו ביחד ארוחת ערב, אחר כך הבנות התקלחו, התארגנו והלכו לישון.
ואנחנו נשארנו לבד.
"יש את הסרט 'יחידת המתאבדים' בוי-או-די רוצה לראות?" ריי שאל אותי.
"אממ בטח" עניתי בהיסוס.
הוא שם את הספר והלך להכין פופקורן.
מלא פופקורן.
"הייתי פה קודם" הייתי חייב לספר לו "כשדיברת עם יוני בטלפון" הוא נחנק מהפופקורן, הוא השתעל ושתה מים, ואחרי שנרגע הוא שאל אותי
"מה בדיוק שמעת?"
"לא הבנתי על מה דיברתם אבל הבנתי שזה קשור אלי. תספר לי מה קרה, מאז השיחה הזאת אתה מתנהג ממש מוזר. ובכית" הייתי חייב לציין את זה.
"זה סיפור ארוך" הוא אמר בלי להסתכל עלי.
"יש לי זמן" שפשוט יספר לי כבר, זה במחשבות שלי כל היום.
"הוא כעס שלא נתתי לו לגעת בך. אמר שאם זה היה הפוך הוא היה נותן לי לעשות מה שבא לי. אני לא מכיר אותו ככה, הוא בחיים לא ניסה לאנוס מישהו" המילה לאנוס הדהדה לי בראש. הוא רצה לאנוס אותי? וריי הציל אותי ממנו?
"אני ממש מצטער שזה קרה לך" הוא המשיך, דמעות היו בעיניו. "מי כמוני יודע כמה שאונס זה דבר קשה" אנסו אותו פעם?! "הבטחתי שאני אגן עליך, אתה לא צריך לדאוג" הוא אמר וקם.
"חכה" אמרתי לו ותפסתי את ידו בעדינות, זה הזכיר לי את הפעם הראשונה שהכרנו, לא משהו שהייתי רוצה להיזכר בו. "תודה" אמרתי לו וחייכתי במתיקות. הוא חייך אלי בחזרה חיוך מרגיע ועלה לחדר שלו.