קמתי בבוקר עם כאב ראש לא ברור, אבל לא נתתי לזה להפריע לי. הערתי את לורי, הכנתי אוכל, הדברים הרגילים.
ריי עדיין בא איתנו, זה לא עבר לו.
-
בדרך חזרה כאב הראש שלי רק התגבר, וראו את זה.
"ג'ימי הכל בסדר? אתה נראה חיוור. כאילו יותר מבדרך כלל" הוא ציין.
"אני בסדר" חייכתי אליו חיוך עייף. והוא באמת האמין לי עד ש...
התעלפתי.
דבר ראשון שראיתי כשפתחתי את העיניים היה הפנים של ריי, אחר כך הרגשתי את ידו תומכת בראש שלי, ואז את שתי רגליו בשני צידי גופי. זאת הייתה סיטואציה מאוד... מביכה.
"אתה בסדר הא?" הוא ציחקק וירד ממני, בכל זאת אנחנו ברחוב ואנשים הסתכלו עלינו מוזר. צחקתי צחוק נבוך, הסמקתי, והשפלתי מבט.
ריי הקים אותי מהרצפה והרים אותי על כתפו עד הבית. מביך.
-
כשהגענו הביתה ריי הוריד אותי כדי שיוכל לפתוח את המנעול, וכשנכנסנו הופתעתי לראות בן אדם שאני לא מכיר, אבל נראה היה שריי כן.
"מיה" צעקתי לה והיא ירדה לפה. "למה הכנסת הביתה מישהו שאנחנו לא מכירים?" נזפתי בה.
"זה אבא של ריי, הוא הראה לי תמונות שלו. הוא אמר שהוא התגעגע והוא רצה להתאחד על הילדים שלו אחרי כל הזמן הזה" היא חייכה, היא חשבה שריי ישמח, אבל אני ידעתי שלא.
"תעוף מפה עכשיו!" צעקתי עליו. "מיה תחזרי לשחק" שלחתי אותה בחזרה למעלה.
"וואו ילד תרגע. מי אתה בכלל?" הוא באמת היה מטריד.
"זה לא עניינך, אמרתי לך לעוף מפה" עברתי לטון מאיים. ריי פשוט עמד שם ושקט. כל כך ריחמתי עליו.
"אתה בן הזוג של ריי נכון? אני מבין שאתם ביחד הרבה זמן אם אתה משאיר את אחותך אצלו בבית לבד" אני רואה את הדימיון בינו לבין ריי, שניהם תמיד מנסים להבין לבד, ושניהם ממש הפחידו אותי כשהכרתי אותם. ובלי שום קשר. מה נסגר עם אנשים?! למה כולם חושבים שאנחנו זוג?!
"אנחנו לא זוג. ואני נותן לך הזדמנות אחרונה ללכת לפני שאני מתקשר למשטרה" הזהרתי אותו.
"בטח ריי סיפר לך עליי הכל, אחרת לא היית מגרש אותי. אז אתה בטח יודע מה אני מסוגל לעשות" הוא איים עלי והתחיל להתקרב.
"אז אתה יכול לאנוס ילדים קטנים! כל כך מסובך! זה מעשה נוראי אבל זה לא קשה. אתה לא מסוגל לעשות לי כלום." התגרתי בו, למרות שעמוק בפנים ידעתי שאם הוא יתקרב אלי עוד קצת אני כבר אתחיל לבכות מפחד.
והוא באמת התקרב.
לקחתי צעד אחורה, ומעדתי, והוא רק צחק עלי. הוא התקרב אלי במהירות מטורפת, הצמיד אותי לקיר ותפס בחולצה שלי. פניו היו מולי. הוא בהחלט היה מפחיד יותר מקרוב.
"עזוב אותי.." לחשתי עם דמעות בעיניים.
"מאוחר מדי ילד. לא היית צריך להתגרות בי, זה מדליק אותי" אני אבוד, עומדים להטריד אותי עוד פעם, ואני כל כך חלש! אני לא מסוגל להגן על עצמי...
לפתע ריי תפס את היד שהחזיקה בחולצתי. "שמעת מה הוא אמר. תעזוב אותו" הוא כעס. היה לו מבט מפחיד בעיניים.
"אוהו תראו מי התעורר. מה קרה מתוק? שכחת איך זה מרגיש? רוצה לנסות שוב?" איזה בן אלף.
ריי נתן לו אגרוף בפרצוף בחוזקה, בחיים לא ראיתי מישהו כועס כמוהו. כל הזעם שהוא שמר כל החיים התפרץ ממנו בכמה שניות.
"לך. לי. מהבית. עכשיו. או. שאני. אדאג. שלא. תוכל. ללכת. יותר." הוא איים וסוף סוף אבא שלו הבין את זה. הוא נאנח ויצא מהבית.
"חבל. חשבתי שנשחק ביחד ריי, כמו בימים הטובים. החבר שלך יכל להצטרף אם הוא היה רוצה. אבל זה כבר לא רלוונטי, אני..." הוא לא סיים את המשפט וריי טרק לו את הדלת בפרצוף, התמוטט על הרצפה והתחיל לבכות.
"אני כל כך מצטער ריי, אני לא יודע מה עבר למיה בראש כשהיא נתנה לו להיכנס" התנצלתי בשמה.
"זה בסדר" הוא ניגב את הדמעות "היא לא ידעה".
אחרי כמה דקות שבהן הוא נרגע קמנו מהרצפה, הכנו ביחד ארוחת צהריים, שתהיה לאחר כך, ופנינו כל אחד לעיסוקיו.
-
הערב הגיע עוד פעם ותיישבנו לראות סרט, אבל כנראה שהטלוויזיה התקלקלה כי זה לא עבד.
"אפשר לעלות לראות אצלי בחדר אם אתה רוצה" ריי הציע.
"אממ אוקיי" הסכמתי וקמנו ללכת לשם.
"עכשיו שאני חושב על זה, עבר כבר שבוע ולא היית בחדר שלי אפילו" הוא צחק. אבל זה לא מדויק...
"חחח כן" צחקתי צחוק מזויף.
נשכבנו שנינו על המיטה שלו, זה היה ממש מביך אבל הטלוויזיה נמצאת במקום שרק ככה אפשר לראות.
"אתה בסדר עם זה שאנחנו ככה?" הוא שאל כשראה שלא נעים לי.
"בטח" חייכתי וניסיתי להעמיד פנים שנוח לי.
ראינו את הסרט אבל הוא לא היה מעניין.
"הסרט הזה משעמם אותך?" הוא ממש טוב בלקרוא אותי.
"קצת..." אמרתי בחוסר נוחות.
"תודה לאל! חשבתי שאני עוד שנייה נרדם פה!" אולי הוא לא כזה טוב בלקרוא אותי אחרי הכל.
"אז מה נעשה?" שאלתי.
"יש לי רעיון. תעצום עיניים" הוא חייך חיוך ממזרי, כמו שהיה לו בימים שרק הכרנו.
לא ממש סמכתי עליו אבל עצמתי עיניים, ואז הרגשתי אותו מתיישב מעלי ומנשק אותי, נשיקה מדהימה, הוא ממש טוב בזה.
"אתה מנשק טוב" אמרתי לו. עדיין מתנשף.
"גם אתה" הוא נשמע ממש שמח, וגם אני הייתי.
"אז מה עכשיו?" רציתי לדעת מה אנחנו.
"לא יודע תגיד לי אתה... אתה רוצה להיות חבר שלי?" הוא שאל, די זה הדבר הכי מתוק בעולם.
"ברור שאני רוצה" חייכתי אליו.
הוא נישק אותי שוב ואז חיבק אותי חיבוק חזק ממש ואני צחקתי
"ריי אני לא יכול לנשום" נמחצתי בתוכו אבל לא נראה שהיה לו אכפת.
וככה נרדמנו, מחובקים אחד בתוך השני.
YOU ARE READING
תשמור עלי (boy×boy)
Romanceעם אבא שהוא אלכוהוליסט מכה ואמא הומופובית אין פלא שג'ימי ומיה, אחותו הקטנה, ברחו מהבית. מאז שג'ימי יצא מהארון שנה שעברה החיים בבית הפכו לסיוט עבור שניהם. מיה רק בת 9 וג'ימי בן 17 אבל הוא עובד כדי לפרנס אותם. אין להם בית, רוב הערבים הוא עושה בייביס...
