תשמור עלי (boy×boy)

יום 2

השעה 7:00, יום חדש.
ניסיתי לשכוח ממה שקרה אתמול.
הלכתי לחדר של לורי וראיתי את מיה ישנה, מייד עלה לי חיוך על הפנים, אבל באתי כדי לעשות משהו.
"לורי. לורי את צריכה לקום" לחשתי לה.
"אממ... בוקר טוב ג'ימג'ים" כן היא קוראת לי ג'ימג'ים. להגיד שזה לא הדבר הכי מתוק בעולם? זה יהיה שקר.
"מה בא לך לאכול?"
"פנקייקים!" היא צעקה בהתרגשות. מזה הבנתי שלא מכינים אצלם הרבה ארוחות בוקר, היא בטח אוכלת קורנפלקס עם חלב בדרך כלל.
"בחירה מצוינת. אז תתארגני ואני בינתיים אכין לך בסדר?"
היא הינהנה עם הראש וחזרתי למטבח.
-
הריח של הפנקייקים הציף את הבית, הרבה זמן לא הכנתי פנקייקים אני מופתע שאני עדיין זוכר.
"וואו ג'ימי" שמעתי פתאום קול של גבר. "ריח טוב" זה היה ריי, כמה מפתיע.
"אני מכין פנקייקים להכין לך גם?" שאלתי מתוך נימוס, אבל כל מה שרציתי לעשות באותו רגע היה להגיד לו שישתוק.
הוא לא ענה אבל הייתי מרוכז במחשבות אחרות עד שפתאום הרגשתי גוף נצמד לגב שלי. נבהלתי אבל זה לא הכל. האידיוט הזה הכניס את הידיים שלו לתוך המכנסיים שלי!
קפאתי.
לא ידעתי איך להגיב.
אבל למזלי בדיוק מיה התעוררה ובאה לסלון ככה שישר ידעתי להפריד אותו ממני.
"בוקר טוב" היא אמרה בישנוניות בזמן ששפשפה את עיניה בעזרת ידה הקטנה.
"בוקר טוב. הכנתי פנקייקים רוצה?" שאלתי אותה בזמן שריי עמד מאחורי וצחק מהסומק שעלה על פני כשמיה הגיעה לסלון.
"מה מצחיק?" היא שאלה כשקלטה שריי עוד שנייה מת מצחוק מאחורי.
"אח שלך" הוא ענה לה בחיוך ממזרי.
"מה הוא עשה?" היא לא הבינה את ההסבר שלו.
"הוא..." הוא התחיל לספר אבל קטעתי אותו.
"ריי די" נזפתי בו. בדיוק אז לורי הגיעה.
"לורי את יכולה להביא צלחות?" התנהגתי כאילו כלום לא קרה בזמן שהיא לא הייתה.
"בטח ג'ימג'ים" היא חייכת ורצה למגירת הצלחות שבמטבח.
לקחתי את הפנקייקים והלכתי להתיישב ליד מיה, הנחתי את צלחת הפנקייקים על השולחן ולורי הביאה שלוש צלחות מקושטות ויפות.
"אהמ אהמ גברת לורי לא שכחת מישהו?" ריי נראה עצבני.
"אתה אוכל איתנו?" היא נראתה מופתעת.
"למה שלא אוכל איתכם?" הוא שאל בבילבול.
"כי אתה אף פעם לא אוכל איתנו" היא נשמעה קצת מאוכזבת.
"טוב אבל בשבועיים הבאים אמא בחו"ל אז אני צריך לדאוג לך" הוא אמר בתור תירוץ.
"לא נכון. בשביל זה ג'ימג'ים פה" היא התעקשה. היא הייתה חייבת להוכיח שהיא צודקת והוא טועה. ובאיזה שלב נמאס לו והוא פשוט לקח צלחת לבד והתיישב. לידי. שיט.
הרגשתי ממש לא בנוח לשבת לידו, והוא כל הזמן הסתכל עלי במבט המטריד שלו.
אני שונא אותו.
הוא חושב שמותר לו הכל רק כי יש לו הכל.
ואני שונא אנשים כאלה.
-
לקחתי את לורי לבית הספר והתחלתי לחזור הביתה. נזכרתי שמיה מחכה לי בבית וחייכתי.
רגע! אוי לא היא בבית עם הריי הזה! אני לא מאמין שהשארתי אותה איתו! הוא לא רק הבן אדם הכי לא אחראי בעולם, הוא פאקינג מטרידן!
התחלתי לרוץ הביתה, בחיים לא רצתי ככה. אנשים הסתכלו עלי ברחוב אבל לא היה לי אכפת, אם הם היו יודעים הם לא היו מסתכלים עלי ככה.
פתחתי את דלת הבית כל כך חזק שהיא פגעה בקיר וכמעט נסגרה עלי שוב אך עצרתי אותה עם היד שלי. הייתי בשוק. מיה ישבה על הספה, אכלה ארטיק וראתה טלוויזיה בזמן שריי קרא ספר. הוא קורא? הוא לא נראה כמו בן אדם שקורא.
כשהם שמעו את הבום של הדלת מיה קפצה בבהלה וריי רק הרים את הראש בחוסר עניין, כשהוא ראה אותי הוא חייך את החיוך המרושע שלו, כאילו תכנן שאני אלחץ מזה שהם נשארו שניהם לבד.
"ג'ימג'ים חזרת" הוא אמר בערמומיות והחיוך לא ירד מהפנים שלו.
"אל תקרא לי ככה" אמרתי בכעס. זה לא מצחיק אני באמת דאגתי לה.
"למה לא? לורי קוראת לך ככה" הוא התנהג כאילו הוא תמים למרות שהוא ידע בדיוק שזה לא אותו דבר.
"את לורי אני מכיר הרבה זמן, אותך אני מכיר אולי יומיים" אידיוט.
"ואיזה יומיים נפלאים אלה היו" הוא חזר לטון המטריד. ייאי.
"אין לך חברים להיפגש איתם או משהו?" ניסיתי להעביר נושא אבל ממש הצטערתי ששאלתי כשהוא ענה
"יש לי, למעשה אני אלך להזמין אותם לפה עכשיו" אוי ואבוי.
-
עברה חצי שעה ונשמעו דפיקות חזקות בדרך.
ידעתי מי אלה, וממש לא רציתי לפתוח להם את הדלת.
ריי ירד לקומה הראשונה והסתכל עלי בחיוך מתגרה לפני שפתח את הדלת וחמישה בחורים נכנסו בצעקות.
"ריי מי זה?" אחד צעק וכולם השתתקו והסתכלו עלי.
"אמא שלך הביאה לך בייביסיטר?" אחר צחק
"בן כמה הוא?" עוד מישהו אמר וליקק את השפתיים... מטריד...
"זה ג'ימי, הוא הבייביסיטר של לורי" ריי ענה חסר עניין.
"הוא סקסי" מישהו הוסיף. מה ריי? כל החברים שלך הומואים?
-
ישבתי למטה עם מיה אבל כל מה ששמעתי זה צעקות. כמובן.
כשהם נכנסו ראיתי שאחד החזיק ציידנית, בטח מלאה באלכוהול.
השעה הייתה 13:50 ולורי סיימה בית ספר אז לקחתי את מיה, אני לא עושה שוב את אותה טעות בטח לא כשיש פה כל כך הרבה נערים כמו ריי, ויצאתי.
כשהחזרתי הם כבר היו שיכורים ללא ספק.
"חברים של ריי כאן?" לורי שאלה באכזבה כששמעה את הצעקות.
"תאמיני לי שאני מבואס בדיוק כמוך" גיליתי לה והיא צחקקה. חייכתי אליה ושלחתי את הבנות לחדר שלהן.
"תראו מי חזר" יצא בחור שיכור מהחדר של ריי, וממש הבהיל אותי.
"מה אתה רוצה?" שאלתי בעצבים.
"לזיין אותך" הוא אמר בצורה מאוד... ישירה. זה היה מטריד באופן רשמי.
"מצטער לאכזב אבל אני לא בקטע" ניסיתי לא להראות לו כמה שאני מפחד ממנו.
"יניב כמה זמן לוקח להביא סיגריות?" לפתע נשמעה צעקה מהחדר של ריי.
"הכלבה של ריי חזרה מהטיול" הוא צעק בחזרה ותוך כמה שניות כל החבורה התייצבה סביבי במעגל.
"ריי..." לחשתי מנסה להחזיק את הדמעות, מתחנן אליו שיציל אותי.
הוא הסתכל לי ישר בעיניים וזה כל מה שהוא היה צריך לעשות כדי להבין שבאמת הגזים.
"טוב חברה עזבו אותו באנו לקחת סיגריות לא לאנוס אותו עם כמה שזה נשמע מפתה. ובלי קשר, הוא הזונה שלי רק לי מותר לגעת בו" הוא אמר והם התחילו לעלות החזרה לחדר.
"לא כיף איתך" יוני אמר, לא ברור אם לי או לריי.
"אני לא הזונה שלך" לחשתי כשריי התרחק ממני אחרי שכולם עלו, אבל כמובן שהוא שמע אותי.
"עוד נראה בקשר לזה" הוא אמר מחייך ועלה חזרה לחברים שלו.
-
לא ראיתי את ריי כל שאר היום. רק עכשיו קלטתי שלא אמרתי לו תודה. הוא די הציל אותי מ... השד יודע מה.
החברים שלו כבר הלכו ממזמן, אבל הוא לא יצא מהחדר מאז. אני יודע שזה לא אמור להיות ככה אבל היה לי מאוד משעמם בלעדיו.
אחרי שלורי ומיה הלכו לישון נכנסתי להתקלח במקלחת שבסוף המסדרון.
לא נעלתי את הדלת, לא כי שכחתי, פשוט חשבתי שהבנות ישנות ולריי יש מקלחת בחדר שלו, אז אף אחד לא יכנס.
מה שכן שכחתי זה שריי מטרידן בדיוק כמו החברים שלו ואני לא אהיה מופתע אם הסיבה לכך שהוא לא נתן להם לאנוס אותי הייתה כי הוא רוצה לעשות את זה לבד.
הפעלתי את המים ושטפתי ממני את כל היום המייאש הזה, ופתאום הדלת נפתחה. למזלי היה וילון אז מיד תפסתי אותו והסתכלתי לראות מי נכנס ולברר למה הוא לא יוצא. לא הייתי מופתע שראיתי שם את ריי.
"אחחח, כמה פעמים אמרתי לאמא להיפטר מהוילון המטופש הזה" הוא התלונן. תודה לאל שיש וילון.
"עוף מפה" כעסתי עליו.
"אתה יודע? אתה נורא גס יחסית לזה שהצלתי אותך היום" זהו אני אבוד. מעכשיו הוא ישתמש בתירוץ הזה כל פעם.
"הייתה לי הרגשה שלא עשית את זה מתוך טוב לב, ידעתי שתרצה משהו בתמורה. הרי למה שתציל אותי מחברים שלך" הייתי בעיקר מאוכזב אבל גם ניסיתי לגרום לו להרגיש רגשות אשם.
מסכנה- לא נראה לי שבכלל יש לו רגשות.
"אני לא אתן לך לגעת בי רק כי בזכותך הם לא נגעו. כולכם נוראיים באותה מידה אז אל תחשוב שאתה עדיף" הוספתי לפני שזרקתי עליו קופסא חדשה של סבון. הוא תפס אותה כי אני ממש גרוע בלכוון אבל באופן מפתיע הוא לא עקץ אותי. פשוט השפיל את מבטו, הניח את הקופסא ליד הכיור ויצא מהחדר.
ניצלתי את זה וסיימתי להתקלח, ישבתי קצת בסלון לראות טלוויזיה- הפעם לבד, והלכתי לישון.
אני לא מאמין שעברו רק יומיים.