תשמור עלי (boy×boy)

יום 9

היום יש לריי יום הולדת.
"מזל טוב" זחלתי למיטתו בבוקר.
"לורי גילתה לך?" הוא שאל ישנוני.
"יאפ" חייכתי חיוך מאוזן לאוזן.
"אני אהרוג אותה" הוא גירגר והתחפר מתחת לשמיכה.
"היי! בלי מכות" הזהרתי אותו.
נתתי לו נשיקה על השפתיים והלכתי לחדר של לורי.
-
"אז... מה התוכניות שלך להיום?" מיה שאלה אותו בארוחת הבוקר.
"בעיקרון אני יוצא עם חברים אחר הצהריים, אבל זהו" הוא אמר והמשיך לאכול.
"מי יוצא עם חברים אחר הצהריים?" צחקתי עליו.
"מי שיש לו חבר שהוא רוצה לבלות איתו בערב" וואו הוא יודע להתחמק טוב. תמיד אני זה שיוצא מובך מהשיחות האלה.
שמחתי שהוא יוצא עם חברים שלו, ככה הוא לא ידבק אלי ואני אוכל לקנות לו בלונים, ולהכין עוגה. פחדתי שאני לא אוכל כי הוא יהיה צמוד אלי כל היום כמו שהוא היה עד עכשיו.
  -
לקחנו ביחד את לורי לבית הספר וחזרנו ביחד מחובקים. אני פשוט מת עליו. אני לא זוכר מתי הייתי מאושר ככה.
אבל ירד לי החיוך כשראיתי את יניב הולך על המדרכה שמולנו.
ריי לא שם לב, הוא היה עסוק בלבהות בי. לפחות עד שהוא הרגיש כמה חזק תפסתי את חולצתו.
"מה קרה יפה שלי?" הוא עצר והסתכל עלי. אני רק בלעתי את רוקי ובהיתי ביניב, שבדיוק שם לב שאנחנו שם.
ריי הסתובב גם כשראה שאני בוהה והרגשתי אותו מתחמם מעצבים כשעיניו פגשו את יניב.
"אווו אתם זוג עכשיו? כמה מקסים" הוא חייך אלינו חיוך צבוע ומגעיל. רק הלכתי מאחורי ריי והחזקתי חזק בחולצתו.
"יניב אני נותן לך חמש שניות ללכת לפני שאני מרביץ לך" ריי התאפק לא להרוג אותו באותה שנייה.
"אה דרך אגב, מזל טוב בסטי" הוא חייך חיוך מתגרה והוא לא היה צריך לעשות יותר מזה כדי שריי יתחיל לתקוף אותו.
"אני ממש לא הבסטי שלך!" הוא צעק בין המכות.
"ריי..." ניסיתי לקרוא לו אבל הוא התעלם ממני והמשיך.
"ריי. ריי!" צעקתי עליו והוא פשוט הפסיק באותו רגע. הוא עדיין החזיק את יניב, ויניב עדיין דימם, אבל הוא הפסיק להרביץ לו. "זה לא שווה את זה" ליטפתי אותו.
הוא העיף את יניב על הרצפה. "אף פעם לא תתקרב אלינו שוב" הוא ירק ופשוט גררתי אותו משם. לפני שהוא יחזור להרביץ לו.
-
ריי יצא עם חברים שלו, וזה היה הזמן להתחיל לארגן.
אני ומיה הלכנו עם לורי לקנות מתנה, ואז כשחזרנו הכנו עוגה.
ואז הכנו עוד אחת כי הקודמת נשרפה.
ואז היינו רעבים אז הכנו עוד אחת.
ניפחנו בלונים וקישטנו את הבית.
כל זה ערך כמעט שעתיים, וכשסיימנו היינו גמורים מעייפות.
"המתנה מאמא נמצאת מתחת למיטה שלה" לורי נזכרה לומר לי. עליתי להביא אותה, ומסתבר שבחצי הדקה הזאת ריי כבר הספיק להגיע.
"לא הייתם צריכים" הוא אמר בחיוך בדיוק כשירדתי, כשראיתי אותו רצתי אליו ונתתי לו חיבוק.
"אתה מושלם" הוא לחש לי וכשנפרדנו מהחיבוק הוא נישק אותי.
"תפתח את המתנה שלנו!" לורי התלהבה.
"לורי זאת המתנה שלך" הזכרתי לה שהיא זאת ששילמה עליה. עם כמה שהרגשתי רע עם זה, לא יכולתי להרשות לעצמי לקנות לריי מתנה.
"וואו לורי תודה" הוא פתח את המתנה וראה חולצה לבנה עם ציור שנראה כמו גרפיטי של כוכב שחור.
הוא ממש התרגש, ראיתי עליו. אני לא חושב שהוא ציפה שלורי תקנה לו משהו, היא סיפרה לי שהוא לא היה ממש נחמד אליה גם לפני הטיול שלו.
"וזאת המתנה מאמא" לורי לקחה את הקופסא מידי והביאה אותה לריי. הוא קרא את הברכה אבל לא פתח את המתנה, לא הבנתי למה.
"ריי אתה חייב לטעום את העוגה שהכנו אתה תמות על זה!" מיה צעקה, וואי שכחתי שיש עוגה.
הלכתי למטבח וחזרתי עם עשרים נרות.
"אז אני מבין שהיא גם גילתה לך בן כמה אני" הוא צחק והיא הסמיקה בביישנות שגרמה גם לי לצחקק.
-
חגגנו לו, היה אחלה, אבל כשהלכתי לישון לא יכולתי להירדם.
"ריי" פתחתי את דלת חדרו. "אתה ער?" לחשתי אליו והוא הסתובב לכיווני. בלי לומר מילה הוא סימן לי לבוא להתכרבל איתו ואני באתי והתעטפתי בשמיכה ביחד איתו. הוא חיבק אותי בעזרת ידו ואני החזקתי אותה.
"סליחה" לחשתי לו והחזקתי את ידו חזק יותר.
"על מה?" הוא שאל וסובב אותי אליו במבט מודאג.
"על זה שלא קניתי לך כלום" השפלתי את עיניי.
לפתע שמעתי הנחת הקלה יוצאת מפיו. הרמתי את מבטי ואז הוא התחיל לדבר.
"כבר דאגתי שקרה לך משהו. זה בסדר אהוב שלי, יש לי אותך מה עוד אני צריך?" הוא חייך אלי ונשק לשפתי אבל הפרדתי אותן ממנו.
"זה לא בסדר. הייתי צריך להביא לך" באמת הצטערתי על זה.
"יפה שלי. אני-לא-צריך-כלום אוקיי? אני יודע על המצב הכלכלי שלך, ואני עובד על לארגן משהו, אבל הדבר האחרון שאני רוצה שתדאג בגללו הוא אם קנית או לא קנית לי מתנה ליום הולדת. אני אגיד את זה ככה- אם היית קונה לי משהו הייתי מחזיר אותו לחנות ונותן לך את הכסף. עכשיו אתה מוכן להירגע?" הוא שאל אותי והסתכל לי ישר בעיניים. אני הנהנתי והנחתי את ראשי על חזהו. הוא חיבק אותי ואני חיבקתי אותו וככה נרדמנו.