תשמור עלי (boy×boy)

יום 14

זה היום האחרון שלנו כאן... אני אתגעגע...
אני זוכר את ההתחלה, שריי הגיע לסלון ובשנייה השתלט על הכל, שהוא שיקר לי שהוא עומד להתגייס, שהוא הטריד אותי... כשעכשיו הוא מציל אותי כל פעם מחדש. זכרתי את הריי שלא הייתי מסוגל לסבול, שקינאתי בו כל כך, וכמה שהכל שונה עכשיו. מעולם לא הייתי כל כך עצוב לעזוב את העבודה שלי.
"על מה אתה חושב?" ריי הגיע מאחורי ונשק לצווארי, ומייד נערתי את המחשבות הרעות. חייכתי ונישקתי את שפתיו.
"סתם... שזה היום האחרון שלי פה" מייד האווירה הפכה לכבדה.
"אני יודע בייבי. זה הדבר שהכי חששתי ממנו מאז שזכיתי להכיר אותך. ואני אשקר אם אני אגיד שאני לא דואג למצב שלך עכשיו" הוא ליטף את ידי הלוך וחזור בצורה שהרגיעה אותי למרות שהוא לא ניסה.
"אל תדאג לי, הסתדרתי עד עכשיו" התכרבלתי בתוך גופו.
-
כל היום עבר נורמלי, בניגוד לשאר הימים שלי פה, אולי זה בגלל שלא יצאתי מהבית.
לא הייתי צריך לארוז, באנו לפה בלי שום דבר, קארין לא חשדה בגלל שאמרתי לה שהבית שלי קרוב מאוד ואני יכול לקחת מה שארצה מתי שארצה. מה שכמובן היה שקר.
כשנגמר היום והבנות הלכו לישון, התיישבנו אני וריי מחובקים על המיטה שלו ושתקנו, עד שפתאום השעון המעורר שלו צילצל. הוא מייד קם והוציא את המתנה של אמא שלו מהארון, המתנה שהוא לא פתח.
"זאת המתנה מאמא שלי, היא כתבה לי בברכה לפתוח אותה היום בשעה 00:00 ביחד איתך" הוא אמר.
הוא פתח את המתנה וראה מפתח ופתק.
בפתק היה כתוב:
'לריי האהוב שלי, אתה כבר בן 19. וואו.
לא סתם הזמנתי את ג'ימי לשמור על לורי בשבועיים האלה, אני יודעת שאין לו בית. אני שמתי לב לזה. אני גם ידעתי שאתם תתאהבו, עוד לפני שהכרתם אחד את השני, תקרא לזה אינטואיציה אימהית.
אז לכבוד יום ההולדת קניתי לך דירה, רק בשבילך, ובשביל ג'ימי אם הוא ירצה לגור איתך.
מיה יכולה לעבור לגור איתנו במקום ריי, לורי תמיד רצתה אחות קטנה. אני מקווה שעזרתי להפחית מכם דאגה.
אוהבת אותכם מאוד- קארין'
ריי מייד חיבק אותי בשמחה, אבל אני מבין אותו. גם אני הייתי מאושר.
"היא מכשפה. היא מפחידה אותי" צחקתי.
"יפה שלי אתה רוצה לגור איתי?" הוא היה חייב לשאול.
"ברור שכן" חייכתי ונישקתי את שפתיו.
אם זה היה מישהו אחר הייתי לוקח את מיה איתי, אבל אני סומך על קארין שהיא תדאג לה. אני גם יודע כמה היא אוהבת את המקום הזה וכמה היא הייתה מדברת על זה שהיא הייתה רוצה לגור כאן.
-
הלכתי להעיר אותה, קארין חוזרת הביתה עוד רגע, סיפרתי לה את הבשורות הטובות והיא שמחה, עד שהבינה שאני לא אגור איתה כאן.
"אתה תבוא לבקר נכון? כל יום?" היא חיבקה אותי חזק.
"בשבילך אני אעשה הכל, אם תרצי שאני אבוא רק תגידי לקארין ואני אבוא. אם תרצי שאני אלך אני אלך. ואם לא יהיה לך טוב כאן ותרצי שנחזור למצב שהיינו בו קודם... אנחנו נחזור" ליטפתי את ראשה. היא חיבקה אותי שוב ובדיוק צילצל הפעמון, קארין חזרה, בדיוק בחמש בבוקר, יום שני.

זה היה הפרק האחרון👏👏👏 אני ממש מקווה שאהבתם את הספר❤
תודה רבה על כל הצפיות וההצבעות הייתי בשוק!😍