תשמור עלי (boy×boy)

יום 6

אני יודעת שלא העלתי אתמול. היה לנו טיול ולא היה לי אינטרנט😊
ועכשיו לפרק-

"ג'ימי תתעורר! אנחנו נאחר" מיה צעקה וקפצה עלי.
"לא יקרה כלום אם קצת נאחר מיה, שיגידו תודה שאנחנו באים" התחפרתי בחזרה בשמיכה שלי.
"נו ג'ימיייייי! ריי ולורי כבר מוכנים, הם מחכים לנו באוטו" נכון הם באים איתנו, שכחתי.
התלבשתי מהר, לקחתי תפוח ויצאתי לאוטו של ריי. וואו איזה אוטו.
-
אחרי נסיעה של חצי שעה הגענו ללוויה, כולם עמדו שם מסביב לקבר, דפק לי הלב במהירות מטורפת, אני חושב ששמעו אותו עד לריי כי הוא הגיע וליטף את ראשי.
"תירגע" הוא אמר. לקחתי נשימה עמוקה, החזקתי בידה של מיה והלכנו ביחד בראש מורם אל הקבר.
נדחפנו לשורה הראשונה והסתכלנו מקרוב, אבא שלנו בדיוק נאם. כשהוא ראה אותי הוא השתתק, הוא הסתכל עלי במבט קר שגרם לי לרצות ללכת הביתה עכשיו. אבל עוד פעם, כאילו קרא את מחשבותיי, ריי בא להרגיע אותי.
"תתעלם" הוא לחש באוזני "הוא לא שווה את הכעס שלך" הוא נגע בכתפי. ונרגעתי. אבל זה עיצבן מישהו אחר...
"איך אתה מעז להביא את החבר המטונף שלך למקום הקדוש הזה?!" אבא שלי צעק עלי וכולם הפנו מביטיהם אלינו.
"אתה תמיד היית בושה למשפחה הזאת! לא מגיע לך להיות מאושר! הומו מגעיל" הוא ירק עלי והרגשתי את הדמעות עולות בחזרה.
"דיי באנו לכבד, אתה זה שהזמין אותנו" לחשתי בפחד והסתכלתי על הרצפה.
"התקשרתי כדי להזמין את מיה! כי את מיה היא אהבה! אבל אתה הרסת הכל! ברחת ולקחת אותה ביחד איתך!" הוא התפוצץ, כל הזעם של כל השנים האלה יצא עכשיו.
"אדוני אתה לא חושב שאתה קצת מגזים?!" ריי צעק עליו והזיז אותי אחורה בעזרת ידו, מחשש שהוא יפגע בי. "הוא הבן שלך! זה נראה לך הגיוני בכלל לדבר אליו ככה?!"
"אל תתערב תועבה" אבא שלי אמר לו, בלי לבזבז עליו הרבה אנרגיה.
"ג'ימי סיפר לי מה עשיתם לו שניכם, הסיבה היחידה שהוא בא הייתה מיה! זאת אהבה! לא מה שהיה לכם!" ריי בהחלט יודע לריב. "איך אתה מסוגל לקרוא לעצמך אבא?" הוא שאל בסוף בייאוש, תפס בידי, וגרר אותי בחזרה לאוטו.
"בואו ניסע מפה" הוא אמר לי ולבנות.
"אבל אני רציתי גם לדבר" מיה התלוננה.
"מיה את ראית טוב מאוד איך זה נגמר אוקיי?! אם לא היית מבקשת לבוא לפה כל זה לא היה קורה!" ריי צעק עליה. והתעצבנתי. מאוד.
"אל תצעק על אחותי!" צעקתי עליו בחזרה.
"בואו נלך מפה" לורי אמרה וכולנו נכנסנו לאוטו.
ריי התניע את האוטו אבל שנייה לפני שלחץ על הגז אבא שלי הגיע ודפק על מכסה המנוע של הרכב.
"אתה חושב שאתה יודע יותר טוב ממני איך להיות הורה?!" הוא צעק מבחוץ, וריי ממש חטף עצבים.
"אפילו קקטוס יודע יותר טוב ממך איך להיות הורה!" הוא ענה ויצא מהאוטו.
"תיקח את ג'ימי מצידי! תחנקו ביחד יצורים דוחים! אבל אל תקלקלו את הבת המוצלחת שלי!"
"אנחנו לא יצורים דוחים, אנחנו בני אדם. שמעת פעם על המושג?" ריי דיבר אליו כאילו הוא מטומטם, הוא באמת מטומטם, אבל הוא דיבר אליו כאילו הוא מאותגר שכלית. וזה היה ממש מצחיק. "תעוף לי מהאוטו י'גועל נפש, הוא רק חזר מתיקון. תחזור ללוויה של אשתך" הוא עקץ וחזר לאוטו.
"וואו" הייתי קצת בשוק מהסצנה הזאת שהוא דפק.
"אה ורק שתדע, אדון אבא של ג'ימי. אנחנו לא זוג. עדיין" הוא חייך את החיוך הממזרי שלו, זה חיוך די סקסי כשהוא לא מכוון אלי.
ריי עקף אותו עם האוטו, והתחיל לנסוע חזרה הביתה, לאורך כל הדרך צחקנו כולם על המבט המופתע שהיה לו כשריי סיפר לו שאנחנו לא זוג. הייתה נסיעה נחמדה.
החלטנו לאכול צהריים במסעדה. הרבה זמן לא אכלנו במסעדה, תמיד היינו קונים בסופר דברים מוכנים שלא עולים הרבה.
-
שאר היום עבר כרגיל. אפילו יותר נחמד מבדרך כלל.
וכשהגיע הערב הרגשתי שזאת ההזדמנות המושלמת לשאול את ריי מה שרציתי לשאול מאז השיחה שהייתה לנו ביום רביעי.
"ריי, ביום רביעי אמרת משפט על זה שמי כמוך יודע כמה אונס זה קשה או משהו כזה... וזה לא יוצא לי מהראש. מה קרה?" ניסיתי לנסח את השאלה בצורה נורמלית אבל זה לא הלך.
"אממ... כשהייתי יותר קטן, כשאבא שלנו עוד היה נשוי לאמא שלנו, הוא היה... מטריד אותי מינית." הוא לקח הפסקה קטנה והמשיך לספר "נגיעות לא נעימות, מילים מטרידות על כמה שאני סקסי וכמה שהוא 'מת לזיין' אותי. וזה בסוף נגמר באונס." הוא לקח נשימה עמוקה. "יום אחד כשאמא שלי נכנסה הביתה היא ראתה אותו מפשיט אותי, היא העיפה אותו מהבית מיד. וזהו. ככה זה נגמר" הוא ניגב את עיניו שכבר הספיקו להתמלא בדמעות וחייך אלי בצורה שאומרת 'אני בסדר' למרות שידעתי שהוא עושה את זה רק כדי שאני לא ארחם עליו. וזה לא עבד.
"אני.. אני מצטער אני לא ידעתי" השפלתי מבט.
"זה בסדר. בגלל זה שאלת. לא הייתי חייב לענות" יש בזה משהו. הוא ממש טוב בלשכנע אנשים שאם לא אשמים, משהו שאי אפשר לומר עלי.
"ביומיים הראשונים שלך פה התנהגתי אליך מאוד... רע. אני נגעתי בך בניגוד לרצונך ואני ממש שונא את זה. אבל עשיתי את זה כי פחדתי שאתה תעשה את זה לי. רציתי להראות לך שאני חזק לפני שתחשוב שאפשר לנצל אותי." 
אחרי שהוא אמר את זה סוף סוף הבנתי למה הוא עשה את זה. ולא כעסתי עליו יותר.
"אבל אחרי שלמדתי להכיר אותך הפסקתי, לצערי זה כבר היה מאוחר מדי, והכרת את יניב" ידעתי שזה יבוא.
"ריי תבין. מה שקרה עם יניב לא קרה באשמתך. זה קרה באשמתו. אתה לא צריך להרגיש רע בגללו"
"אני יודע זה פשוט ש- קשה לי לא למצוא איזשהו מקום שבו אני אשם. אף אחד לא לוקח אחריות אז אני לוקח. מישהו חייב, רק ככה הקורבן יכול להמשיך הלאה" הוא כבר נשבר.
"זה לא נכון" אמרתי, זה קצת מעצבן שזה מה שהוא חושב.
"זה היה נכון בשבילי. הרבה יותר קל לי להאשים מישהו. לוו דווקא מי שבאמת אשם. זאת הדרך שלי להתמודד" ידעתי שהוא רוצה לצעוק עלי, שהוא צריך לשחרר אנרגיות, וזה שהוא לא עשה את זה... זה באמת ראוי להערכה.
"בוא, נלך לישון. זה היה יום קשה" חייכתי אליו וליטפתי את כתפו. הוא חייך אלי בחזרה ועלינו ביחד, אני לחדר שלי והוא לשלו.