•Chapter 1•

3.5K 126 284
                                    


פשוט רצתי ורצתי לא הפסקתי לרוץ , גם אם רציתי פשוט לא יכולתי רציתי פשוט לברוח משם לשכוח את מה שראיתי ולהיעלם . שמעתי שצועקים אליי אבל לא רציתי לראות אף אחד , במיוחד לא אותו . לא סובבתי את מבטי אחורה פשוט רצתי ורצתי עד שפשוט לא הרגשתי כלום וצנחתי על הרצפה...

חודש קודם לכן: חודש יוני יום קבלת תעודות סוף שנה

קמתי בבוקר כדי להתארגן ליום האחרון של בית הספר . כרגיל אמא לא בבית , ראיתי שהיא השאירה לי פתק השידה שרשום שם שהיה מקרה חירום בבית החולים ושהיא מצטערת שהיא לא תספיק להיפרד ממני .
אני מאוד אוהב את אמא שלי ויודע שהיא עובדת כל כך קשה כדי לדאוג לי ,אבל אני בקושי רואה אותה ואני אפילו לא זוכר מתי הביתה הפעם האחרונה שדיברנו שיחה פנים מול פנים ולא בעזרת פתקים ומסרונים.

כעבור חצי שעה יצאתי מהבית וראיתי את ליאם מחכה לי ליד הדלת אמרתי לו שלום והוא החזיר לי .

"לואי לפני כמה ימים , כשיצאתי מהבית שלך ראיתי שבבית השכן " אמר והצביע לכיוון הבית . " יש ילד בגילנו קוראים לו נייל הוא עבר לפה לפני שבועיים בערך דיברנו ואמרתי לו שהיום בצהריים אני אבוא אליו , אתה רוצה גם לבוא?" שאל

"אה...בסדר אני יבוא" אמרתי והוא חייך

~כעבור כמה שעות~

אני וליאם עכשיו בדרך לבית השכן שלי .

"ליאם אתה לא מבין איזה תעודה מעולה הייתה לי" אמרתי וחייכתי.

"אני יודע את זה לואי אתה אומר את זה כל פא**נג חמש דקות " ליאם אמר והתחיל לצחוק ואני הסמקתי .

"לא אשמתי ששלך הייתה פחות טובה משלי" אמרתי והוצאתי לו לשון.

הוא עשה לי אצבע שלישית ואמר בטון כועס"אתה עקפת אותי רק בשתי נקודות לואי רק שתיים!"

"נכון אבל עדיין עקפתי אותך" אמרתי ועשיתי את הפרצוף החמוד שלי
"אתה יודע שאני לא יכול לעמוד בפנים האלה לואי , למה אתה עושה את זה?" אמר

"בגלל זה" אמרתי והצמדתי את שפתינו לנשיקה עמוקה.

"אם זאת הסיבה אז מבחינתי תעשה את הפרצוף הזה כל יום " ונישק אותי בשנית.

"טוב בוא ניכנס לבית שלו" אמרתי , כשראיתי שהגענו לשם. הוא הינהן ודפקנו על דלת ביתו. שמעתי צעדי ריצה מתוך הבית ומפתח מרשרש מבעד לדלת וכעבור פחות מעשר שניות הוא פתח לנו את הדלת
הוא היה נראה כמו גוש של הדבר החמוד בעולם , ברגע זה ידעתי שאנחנו הולכים להיות חברים טובים.

"היי אני נייל!" אמר עם חיוך גדול על פניו. הוא ניכנס לתוך הבית , אני וליאם נכנסנו אחריו.

This camp Is a mistake | LarryWhere stories live. Discover now