•Last chapter•

1.5K 85 39
                                    

אני והארי ישבנו אחד מול השני, והכנו את פעילות הסיכום של הקבוצה. הסתכלתי על פניו של הארי ועדיין המשפט שהמנהל אמר לפני שבוע בסיום התחרות מהדהד לי ונותן לי תזכורת מרה.

"אני לא יכול"נאנחתי וזרקתי את המספריים והדף מידי. הארי הסתכל עליי במבט מבולבל.

"אם אתה לא רוצה לגזור אתה לא חייב, אני אסיים את זה" הוא אמר בקול מתוק.

"זה לא קשור לזה, זה קשור למה שהמנהל אמר שבוע שעבר בסיום התחרות" אמרתי וידעתי שהוא יודע על מה את אני מדבר. הוא נאנח והשפיל את ראשו למטה, עוזב גם הוא את מה שהתעסק בו.

במהלך כל השבוע הזה אני והארי התחמקנו בסתר מלדבר אחד עם השני על ההמשך.
אנחנו כמודעים למקרה פשוט מיצינו את הזמן שיש לנו ביחד ולא חושבים על העתיד כרגע.
במהלך השבוע האחרון הביקתה שלי ושל הארי עמדה ריקה חוץ מבלילות.
במהלך היום אני והארי טיילנו, חקרנו, בישלנו. ובלילות אני והארי חקרנו עוד כמה מקומות חדשים בביקתה והתנסנו בדברים חדשים, עם תשוקה בוערת בינינו והרבה רעב ופחד לעתיד לבוא.

"גם לי" הארי פצה את פיו.

"השבוע האחרון היה ממש מדהים, אתה עשית דברים בשבילי שאף אחד אחר לא עשה, אבל אנחנו לא יכולים להתעלם ממה שקורה פה" שפכתי את כל מה שהצטבר אצלי במשך השבוע האחרון.

"אני יודע שאנחנו צריכים לדבר על זה, אבל ברגע שנדבר על זה, זה יהפוך ליותר ליותר מציאותי ואני מפחד" הוא אמר בכנות והסתכל ישר עם עיניו הירוקות אל תוך עייני הכחולות.

"זה יהיה לנו קשה" קבעתי כעובדה.

"זה שווה את זה, אתה שווה את זה" אמר ואני לרגע נפלתי אל תוך עולם משלנו בו הכל ורוד, אבל זה היה רק לרגע קטן עד שחזרתי למציאות בה אנו נמצאים.

"אני יודע, אבל..." הארי סתם את פי בנשיקה.

"שום אבל, זה רק אני ואתה נגד כל העולם בואו נגיע לגשר ורק אז נחצה אותו" הוא ניתק את הנשיקה, הסתכל את תוך ענייני ואמר לי ברכות.

"אנחנו לא יכולים להתעלם מזה שבעוד שבועיים, הזוגיות שלנו תשתנה, אנחנו רגילים להיות ביחד כל היום קרובים אחד לשני, בעוד שבועיים זה יהיה שונה, אנחנו נהיה בערים שונות ובתחילת שנה אתה הולך לקולג׳ ואני לשנה אחרונה בבית הספר, לא נוכל לראות אחד את השני כל יום וגם אם נרצה לראות אחד את השני נהיה במרחק של שעתיים נסיעה.
אני רוצה שזה יעבוד, שאנחנו נעבוד, אבל במרחק כזה אני לא בטוח שזה אפשרי"אמרתי והשפלתי את ראשי.

" אז מה אתה אומר פה לואי"הארי שאל,הסתכלתי על פניו בעיניים עצובות.

"אני לא יודע הארי, זה קשה לי, אני לא יכול להיות איתך במחשבה שבעוד שבועיים נצטרך להיות בזוגיות בשלט רחוק" אמרתי ודמעות בודדות זלגו מעייני. הוא הרים את ראשי וניגב את הדמעות שלי.

This camp Is a mistake | LarryWhere stories live. Discover now