זיוף

פרק 24+ הודעה

נקודת מבט של מרלינה

ג׳יימס מרחף בעולמו מאז שחזרנו לחדר, הוא לא עצם עין כל הלילה. הוא נראה מהוהר.
היום יום ההזכרה של אמא שלו... כנראה שהם באמת היו מאוד קרובים.

אני מרגישה לחוצה ומתוחה בלי מעש, הוא יושב על הכורסא המפוארת שלו עם הפרופיל אלי ונועץ מבט בשום מקום.
אבל השאלה שלי אחרת, מה עליי לעשות? איך להתנהג?
הוא לקח אדם קרוב אלי בעינויים, אז איך אני אמורה להתנהג?
והסיפור עם דארן... צדקו אלה ששיערו שהחיים בארמון יהיו הרבה יותר גועשים אחרי הגיעתו.

כאילו שאין לי מספיק בעיות משלי...
למה מכל הגברים בעולם קיבלתי את ג׳יימס- קופסת פנדורה.
טוב.. אם אני רוצה לנסות לשפר את היחסים בנינו עלי לעשות צעד נכון?

"לבקש מהעוזרת להגיש קפה?" אני שואלת בקול מתוח, אני סופרת את השניות עד שהוא מגיב לשאלתי.
"כן, ותדאגי גם להסיק את עצמך באיזו שטות, אין לי סבלנות היום להתמודד עם קרציות" הוא עונה כמו תמיד בלשון טובה.
זה לא משנה מה הגישה שלי אליו הוא עדיין חושב שהוא מינימום אלוהים.
הוא גס, מפונק ומתנשא וזה כל מה שמרכיב את התיאור שלו.
"אני מבינה היום יום לא מהשמחים, אבל להתנפל על אנשים לא בהכרח חובה" אני מסננת, ויוצאת מהחדר שומעת את אנחתו הנהנת.
כלב
אני מחליטה להסתובב בארמון לבדי בלי ליווי מציק מאחורי.
אני רואה את המשרתים והעוזרות מתרוצצים, כנראה ההכנות להזכרה היום...
מעניין מי הייתה אמא שלהם, האם הייתה מלכה אלגנטית וטובת לב או מכשפה חסרת התחשבות.
אם לשפוט לפי ההתנהגות של ג׳יימס... הייתי אומרת שהחינוך שקיבל לא משהו אבל הרי לא ידועים לי הפרטים..
גם אם להיזכר במילותיו של דארן, אחיו של ג׳יימס תרמו לא מעט לפיתוח המפלצת שעומדת אותו אותו לקחת את הממלכה לידיה.
אני יוצאת לגינה ורואה את טליה יושבת עם שלוש משרתות תחת הסככה, לוגמת תה.
כשהיא מבחינה בי היא שולחת אלי אחת מהמשרתות שמעבירה לי שטליה מזמינה אותי להצטרף.
אני צועדת לכיוון הסככה בהיסוס, טליה מאוד נחמדה וחייכנית אולי אפילו הייתי אומרת תמימה לעומת שאר האצילים.
אבל היום... לא ידוע כיצד תתנהג.

אני משתחווה לה ומתיישבת על הכרית הרחבה מולה.
"טוב לראות אותך מרלינה" מברכת אותי טליה, השיער הברונטי שלה אסוף לצמה ונח על כתפה הכתר הנוצץ בצבע כסוף על ראשה מאוד מחמיא לה.
זו פעם ראשונה שהיא לובשת משהו כזה...
אני ממשיכה לסרוק את לבושה.
שמלתה השחורה ממש נוגדת לצבעים העדינים והבהירים שהיא נהגה ללבוש.
אבל זה בגלל ההזכרה אני מניחה, "את מעודרת היום מאוד הוד מלכותך" אני אומרת, היא מחייכת אלי ואז אומרת את הדבר הבא שלא היה לי תסריט בראש כיצד לענות.
"אמא שלי מאוד אהבה לשבת כאן, הסככה בה נהגה לנוח התמוטטה אבל ג׳יימס דאג לסדר אותה" היא מחייכת חיוך נוסטלגי, היא מעבירה את ידה על גבי עמוד הסככה.
"מקסים מצידו" אני עונה בקול שקט, אני כבר גיליתי שג׳יימס מאוד אהב והעריץ את אימו.
"כן..." היא לוקחת נשימה עמוקה "תקשיבי, אני יודעת עם ג׳יימס לא קל, הוא אימפולסיבי ולא כל כך אמפטי אבל הוא עבר וסבל הרבה ואני יכולה לומר לך בוודאות שהוא מאושר שאת כאן. את אולי לא רואה את זה אבל הוא באמת מאושר שאת נמצאת כאן.
יש לך השפעה עליו תנצלי את זה, הצלחת לשכנע אותו להשאיר את דארן והם מעולם לא נכחו שניהם בהזכרה של אימנו זיכרונה לברכה."
היא מסיטה מבט כאילו נזכרת במשהו מכאיב לפני שממשיכה "רצות להן שמועות שג׳יימס תולה משרתים, הולך לבתי בושת ומכה את עבדיו אבל כל זה באמת היה עד שאת הגעת, מרלינה אני יודעת שאני מבקשת הרבה אבל רק תנסי להסתכל עליו באור החיובי, ג׳יימס קר כי כל מה שהוא הכיר בו היה קור. תנסי יום אחד לשכוח מכל הפשעים שלו ופשוט להתנהג אליו אחרת ואת תראי שלמעשה הזה יהיו פירות"
היא אומרת וניצוץ של תקווה בעיניה, היא אחות טובה באמת.
אני רוצה לומר לה, לספר לה שלא משנה מה אעשה ג׳יימס ימשיך להיות המוניפולטור שהוא, אבל אני פשוט לא יכולה לומר לה את זה ולנפץ את התקווה הזאת.
"ג׳יימס היה אדם טוב והעולם רמס אותו. עד גיל שתיים עשרה הוא היה מאושר ועשה לאנשים רק טוב, אפילו לאחינו הבכור שבאמת לא מתנה אבל אימנו נפטרה וכך גם כל הטוב שהכיר. אני באמת מאמינה שאת תצליחי להחזיר אותו, שתצליחי להוציא ממנו את הפחד הזה להיות טוב לאנשים" היא אומרת בקול כל כך מקווה, היא באמת חפצה בכך.
אני מביטה לצדדים אני לא יודעת מה לענות, זה נראה ששתינו מדברות על שני אנשים שונים.
אבל למה אני? מי אני כבר בשביל ג׳יימס? רק מתנחלת והאמצעי להגיע לכסא.
אני אף פעם לא אגדל להיות משהו יותר חשוב ומשמעותי עבורו לא משנה כמה אשקיע בזה את כוחי וזמני.
"אני מבטיחה לנסות" אני אומרת את האמת, אני אנסה אבל לא בהכרח אצליח.
חוץ מזה זה לא בידיוק בשביל טליה זה יותר הצד האיגואיסטי שבי שרוצה שיהיה לו בעל שפוי.
אבל הצד הזה בליבי, שרוצה את הנקמה עדיין חזק ואני פשוט לא יודעת מה עלי לעשות.
למה הכל כל כך מסובך למה יש כל כך הרבה דרכים ולא שביל סלול אחד.

אז היושששששש
הנה עוד פרק משעמם שאף אחד לא צריך.
(לא עברתי על הפרק. מצטערת)
נעבור להודעה.
אני עוברת עכשיו תקופה לא קלה באמת לא קלה ואני לא רוצה להכניס לסיפורים שלי ולהוואטפד את האנרגיה השלילית אני גם לא חושבת שאצליח בכלל לכתוב.
אז אני יוצאת להפסקה, אני לא יודעת כמה זמן היא תימשך.
חודש, שבוע, יומיים
אני מקווה שעדיין תהיו פה כשאחזור , הוואטפד אחד הדברים הטובים בחיים שלי.

אוהבת אתכם⁦❤️⁩💜