זיוף

פרק 2

"מרלינה זה לא לעיניין" אומרת טריסה מלכת אורדון, אימה של מרלינה.
היא מלטפת את לחיה של ביתה, ומביטה בעיניה הנפוחות וכואב לה.
זו ביתה ולראות את הלוחמת הקטנה שלה מוותרת, ורק מחכה שמישהו ישים לזה קץ, רוצח את העולם הפנימי של שתיהן.
"אני מצטערת" עונה מרלינה, למרות שהיא רוצה לנזוף בה, על כך שבמקום לנחמה היא רק מצביעה על הנקודות שלא בסדר בה.
אך אינה רשאית לעשות זאת.

ימים חולפים, מקרבים את פחדיה של הנסיכה הצעירה.
מרלינה כמעט ולא עוזבת את חדרה, היא סילקה את כל המשרתות שלה מלבד דינה, היא לא רוצה פינוק היא רוצה להתאבל.
היא לא רוצה להתגבר, היא רוצה להיות מובסת.
היא לא רוצה את הרוח החיים שלה בחזרה, ועובדה שזה עד כדי כך נורא אם הדיכאון משתלט אליה עוד לפני שהיא עוברת אל ארמונו.
הקשר שלה עם משפחתה נראה עכשיו כל כך מרוחק, היא מרגישה יותר קרובה למיטה מאשר אליהם.

"אני רוצה לראות אותה!" נשמעות צעקות מחוץ לדלתה והיא רק נאנחת.
"אדוני הנסיכה נחה כרגע, אנה בקרו אותה במועד מאוחר יותר" מנסה אחד השומרים להרגיע את הנסער.
"היא לא יצאה מהחדר שלה יומיים אולי אתה שומר על חדר ריק! זוז לי מהדרך!" הפעם מרלינה מזהה את הקול.
היא ניגשת אל הדלת ופותחת אותה מבפנים, "כמה רעש שון" היא אומרת בעייפות ומכניסה  אותו לחדרה.
"עכשיו אני בהחלט יכול להצהיר שראיתי זומבי" הוא מגחך, ומרלינה רק נאנחת ומתיישבת על מיטתה תופחת עליה, מזמינה אותו להתיישב.
היא יודעת שזה לא מכבד, אבל די נמאס לה מהחוקים אז היא בכל זאת מאפשרת לאחיה הקטן להתיישב על מיטתה.
"לא שמים על החוקים" מגחך שון, ומעלה חיוך קטן על שפתיה של אחותו הגדולה ממנו בשנה.
"התגעגעתי לאחי המרדן" היא מלמלת, והוא רק עושה פרצוף מופתע ומצביע על עצמו 'אני?' וזה גורם למרלינה לצחוק, כל כך הרבה זמן לא עשתה זאת.
היא לא מסתירה, היא מדוכאת.מאוד.

"אז מה קורה?איך את? לא בעצם אל תעני לי אני רואה שהכל נורא" שואל ועונה בעצמו שון, דיבורו כל כך שונה מהנהוג, מהמותר ולא פעם העירו לו או הענישו אותו בגלל זה, אך למרות זאת גישתו לא השתנתה. ומרלינה מעולם לא הודתה על זה כמו עכשיו.
"אני לא מוכנה לזה...אני לא בשלה לזה נפשית" היא נאנחת בתסכול, וצונחת על חזהו של שון, והוא עוטף אותה בזרועותיו.
למרות שמעשיהם אסורים, מרלינה כבר הובטחה לגבר ואפילו לאחיה אסור לגעת בה.

"את יודעת אני באתי לשתף אותך בדבר מה" הוא אומר בשקט, והיא לא עונה מחכה שימשיך.
"אבא ואמא בחרו לי אישה אנחנו מתחתנים כשימלאו לי 18 שנים" הוא אומר מעט בעצב, שלא אופייני למישהו קופצני כמוהו.
"ומה לא בסדר? היא לא מוצאת חן בעיניך?" מתעניינת מרלינה ומתנתקת מחיבוקו מביטה ישירות בעיניו.
"היא בת 14" הוא לוחש, ומרלינה קופאת, לא יודעת איך להגיב.
"כשנתחתן היא תהיה בת 15..." הוא ממשיך בטון הלוחש.
מרלינה יודעת שהוריה רוצים לפנות אותם מהארמון בשביל שהוא ישאר עבור וויליאם, אבל היא לא חשבה שהם עד כדי כך נחושים שהם מחתנים את שון עם נערה בת 14.
היא עצמה בת 18 ובעלה לעתיד כבר בן 21 אך עדיין ההפרש לא כזה משמעותי מבחינה שיכלית.
"אני לא רוצה לצאת אנס" מלמל שון, הוא יודע שלומר את זה הוא יכול רק לאחותו, כי היא היחידה שתבין והיחידה שלא תנזוף בו.

"אתה לא תצא שון, אני יודעת שאתה הבחור הכי עדין והוגן שיש, היא לא תרגיש מנוצלת ואומללה היא תהיה מאושרת.
רק תיתן לזה צ׳אנס" מנחמת אותו מרלינה, למרות שהיא את עצמה לא מסוגלת לנחם או לשכנע.
אבל במקרה שלה זה שונה, היא לא מובטחת לגבר עדין ובעל ערכים.
כל מה שיש בג׳יימס זו חיצוניות, הוא רק יפה תואר, היא מודעת לאכזריות שבה הוא נוקט להשתמש.
ובגלל זה היא בנוגד לנערה שתתחתן עם אחיה לא תהיה מאושרת ותמיד תרגיש מנוצלת.

שון בעל השיער החום בהיר והעיניים  התכולות, יהיה בעל מדהים כמותו גם וויליאם בעל השיער בגוון הדבש והעיניים האפורות.
אבל האם מרלינה תרצה את בעלה? היא הייתה יפה אבל האם זה יהיה מספיק עבור ג'יימס? התשובה נוטה להיות חיובית הוא עלול פחות להתעניין בעולמה הפנימי שבו חללים שבורים וריקים.

והנה עוד פרק, (הם לא יהיו כל הזמן משעמים מבטיחה)
מקווה שתפסתי את הכיוון הנכון ואתם תאהבו את הספר.
יתכן ויהיו בספר מעט דברים מיניים.
בספר יהיו:
*אלימות
*פגיעה עצמית
*שוביניזם

מקווה שנהנתם מהפרק
אוהבת אתכם⁦❤️⁩💜