Everything has changed

פרק 6: ״אמא״

אמא יש רק אחת, או אפס במקרה שלי, אף פעם לא רציתי לדבר עליה, הבן אדם היחיד שהרגשתי בנוח לדבר איתו עליה היה לואי, זה תמיד הרגיש בטוח איתו, לא סיפרתי לו מה הסיפור איתה באותו יום, פשוט ישבנו ודיברנו על דברים אחרים , הוא לא לחץ עליי לספר והוא פשוט ניסה להסיט את הראש שלי למחשבות אחרות, זה היה ממש חמוד מצידו..

כמובן שאת החלק הזה של הקניון לא סיפרנו לבל ולמארק, זה לא משנה שבל חברה טובה שלי, היא עדיין לא יודעת שהמילה אמא לא קיימת בלקסיקון שלי , פשוט מבחינתה אבא שלי הוא אב חד הורי, פשוט לואי חירטט סיפור על זה שהוא ביקש ממני עזרה בלקנות בגדים לאירוע משפחתי , זה היה די נכון כי זה מה שעזרתי לו לעשות בסוף, קנינו לו בגדים ליום הולדת של אמא שלו..

***פלאשבק דוסון בתיכון***
״רוצה לבוא איתי? ליום הולדת של אמא שלי?״ הוא שאל והרמתי גבה , ״זה לא נראה לי מתאים כל כך, אני לא מכירה אותך בכלל..״ אמרתי בכינות אבל הוא נאנח, ״אז תכירי! תפסיקי להתרחק ממני, למה שלא תתני לי צ׳אנס?״ הוא שאל והרהרתי בשאלה הזו, ״אני פשוט לא יכולה..״ אמרתי לפני שברחתי משם, חזרתי חזרה לבית הספר ברגל, הליכה של רבע שעה, לא ביג דיל, אבל שאר היום היה פשוט מיותר, בהפסקה האחרונה שנשארה דיברתי עם קאס ולולה על זה שהוא הציע לי לבוא ליום הולדת של אמא שלו ושאמרתי לו לא, ״עשית טוב, את לא צריכה להתקרב אליו..״ קאסי אמרה ולולה גלגלה עיניים, ״את צריכה לתת לו צ׳אנס, כשמכירים אותו הוא ממש חמוד.. והוא גם לא טיפש כמו שחושבים עליו..״ היא אמרה וגיחחתי, הוא באמת נראה קצת אידיוט, צלצול קטע את השיחה שלנו והלכתי לשיעור האחרון שלי באותו יום, ספרות.. ביום רגיל הייתי מתבאסת כי זה שיעור שאני לומדת עם לואי, היום שאני יודעת שהוא לא פה, אני מרגישה בנוח להכנס לשיעור, ״שלום לכולם..״ המורה שלי נכנסה בחיוך לכיתה, ״טוב, בלי הקדמות מיותרות, התחלנו ללמוד על שירי אהבה, בגלל זה אנחנו נתחיל את העבודה הגדולה שהזכרתי בתחילת שנה, אני אחלק אתכם לזוגות , כל זוג יקבל ז׳אנר של מוזיקה ותקופה מסוימת ויעשה עליה עבודה , איזה שירי אהבה קיימים באותו ז׳אנר באותה תקופה, דומגאות, ניתוח של השירים, ותשובות לעשר השאלות שאני אתן לכם עוד כמה דקות..״ היא אמרה וקולות מבואסים נשמעו בכיתה אבל אני דווקא שמחתי, אני כל כך אוהבת ספרות, ושירים בכלל, במיוחד שירי אהבה, ואז היא התחילה לחלק לזוגות היא נקטעה על ידי התפרצות לכיתה, ״רק עכשיו חזרתי לבית ספר, לא רציתי לאחר..״ לואי נכנס לכיתה ונאנחתי, ״זה בסדר מר סטיוארט הגעת בדיוק בזמן, אתה תעשה את הפרויקט עם העלמה דוסון..״ היא אמרה וגלגלתי עיניים, ״דוסון..״ הוא התקרב לשולחן שלי בקרירות והתיישב לידי זורק את הקלסר שלו והעט על השולחן, ״אז, מה עושים?״ הוא שאל והבאתי לו את שלושת דפי ההסבר שהיא חילקה תוך כדי שהסבירה בעל פה, ״מה זה?״ הוא שאל מסתכל ולא מבין, ״אתה לא יודע לקרוא?״ שאלתי בזלזול מחזירה לו כי הוא היה קר ומגעיל, ראיתי שהכעסתי אותו, הוא נהיה נוקשה בשנייה, הלסת ננעלה, היד שלו לחצה על העט והרגל שלו התחילה לזוז בזריזות , ״אמיליה, לואי..״ המורה קראה בשם שלנו, ״אתם תעשו על ז׳אנר הפופ והתקופה היא 'כיום', משנת אלפיים ועד היום..״ היא אמרה וחיוך עלה על הפנים שלי, ״פרפקט!״ חייכתי ולואי הרים גבה, ״מישהי רוצה להיות חביבת המורה..״ הוא מלמל וגלגלתי עיניים, ״אפשר לאהוב מוזיקה אתה יודע, זה לא אומר שאתה רכרוכי או משהו״ אמרתי מזלזלת בו, ״מי אמר שאני לא אוהב מוזיקה..״ הוא אמר מזלזל חזרה, ״כן? איזו מוזיקה אתה אוהב?״ שאלתי והוא הסתכל לכיוונים אחרים בכיתה, ״את לא תכירי״ הוא אמר בילדותיות כמו ילד שעושה ברוגז , זה שהוא שילב ידיים כיאילו הוא בעונש לא ממש עזר לו להראות איזושהי בגרות, צחוק זלזול נשמע ממני וכמובן שהוספתי גם ביקורת, ״כי אתה כל כך אינטליגנט שכל השאר פשוט לא מכירים את רמת החיבור שלך למוזיקה, אתה ממש מוצארט..״ אמרתי מזלזלת והצלצול הגואל הגיע, קמתי בסוף המשפט שלי ולקחתי את הדברים שלי, שמתי אותם בתיק ויצאתי מהכיתה מתכוונת ללכת הביתה..