Everything has changed

פרק 14-״ניתוק קשרים״

קמתי בבוקר כי קפאתי מקור, ירד גשם מטורף ושמעתי ברד על החלון שלי בחדר ללא הפסקה, לא הצלחתי לחזור לישון אז קמתי מהמיטה והתקלחתי במהירות, יצאתי מהחדר וראיתי את בל ופתאום עברה לי מחשבה או יותר נכון הרגשה כיאילו לא התראנו נצח, ״גם לך יש את ההרגשה המוזרה הזו שלא התראנו נצח למרות שאנחנו גרות יחד?״ היא שאלה וחייכתי מצחקקת, היא קוראת אותי כמו ספר פתוח, ״כן!״ אמרתי מחבקת אותה חזק והיא החזירה לי חיבוק ארוך, ״רוצה להשלים פערים?״ שאלנו אחת את השנייה יחד לפני שהתחלנו לצחוק מהסיטואציה המוזרה הזו, התיישבנו בסלון עם קפה חם ועוגיות שאמא של בל אפתה ושלחה לה, סיפרתי לה את כל מה שעבר עליי בזמן האחרון, הרגשתי הקלה, אני יודעת שסיפרתי לולריה על זה, אבל משהו בלספר מה עובר עליי לבל מזכיר לי את קאסי , וזה עוזר לי להרגיש קרובה אליה, אולי זה כי הן דומות קצת בחיצוניות, לשתיהן שיער אדמוני ונמשים, אומנם לבל שיער חלק ולקאסי מתולתל אבל הן מאוד דומות..
אחרי השלמת הפערים עם בל השתעשעתי במצלמה של הפלאפון ואז בדקתי הודעות מהלילה בשלל האפליקציות והרשתות החברתיות שיש לי משתמש בהן, ראיתי תמונה של המבורגר שבראדלי העלה ומיד הגבתי לו על זה שהוא הלך לאכול המבורגר בלעדיי, ״הפרצוף שלך באמת היה חסר תקוע בתוך המבורגר״ הוא הגיב בחזרה די מהר וזה גרם לי לצחקק, זה הזכיר לי את התמונה שהוא צילם אותי אוכלת.. מיד השיחה הדרדרה לשיחה ארוכה , אומנם על דברים מפגרים ולא חשובים אבל דיברנו איזה שעה על שטויות.. הגשם פסק והחלטתי לצאת לסיבוב, התלבשתי בבגדים קלילים אבל עדיין מחממים, סריג שחור לא עבה ולא דק, חצאית עור קצרה בצבע חום ניוד לא סימטרית עם שישה כפתורים שחורים מסודרים בשני טורים שווים מלפנים, שמתי גרביון שחור שקוף ומגף זמש גבוה שעבר לי מעט את הברך עם עקב לא גבוה מידי, כי אמיליה דוסון היא בחורה מאוד מגושמת, תמיד הייתה ותמיד תהיה ולא מתאים לי להחליק באמצע הקמפוס.. אספתי תיק צד שחור מהמתלה בכניסה , חבשתי כובע צמר שחור דק, ויצאתי החוצה לעשות סיבוב בפארק אותו תכננתי לסיים במאפייה ולקנות כל מיני מאפים מעניינים..

לקראת ההגעה שלי למאפייה נתקלתי בלואי מסתובב גם הוא, הוא לבש את הג׳קט ג׳ינס שהוא חרש עליו בתיכון מעל לסוויטשירט אפור די רחב, זה העלה בי זכרונות, ״אני מניח ששנינו נוסטלגיים..״ הוא אמר מסתכל על הלבוש שלו ואז על שלי, ״אני? מה נוסטלגי במה שאני לובשת?״ שאלתי סקרנית כרגיל, שוכחת שהמטרה היא להתרחק אחד מהשנייה, ״המגפיים.. הגרבייון.. הכובע.. ״ הוא אמר ונפל לי האסימון, לבשתי כל כיתה יא׳ ויב׳ גרביונים ומגפיים כאלו או נמוכים של ד״ר מרטינס, הייתי חובשת מלא כובעי צמר בחורפים, האמת היא ששכחתי מזה לגמרי, ״נכון.. לא שמתי לב בכלל..״ אמרתי מנסה לא להתעמק בזה ואחרי כמה שניות היסוס ותהייה לגביי הלבוש שלי אמרתי ללואי שלום והמשכתי לכיוון המאפייה..