Everything has changed

פרק 1-2 : ״לא לשקוע בעבר״

ישבתי בשיעור מקלידה את מה שהמרצה אומר, כותבת הערות בדפדפת שלי, ממרקרת ומסמנת דברים חשובים בכל מיני מאמרים שהוא דיבר עליהם, יש לי בעוד חודש מבחן סימסטר ענקי ואני חייבת להתחיל להתמקד בו..
ללמוד מנהל עסקים ופסיכולוגיה זה קשה אבל לא כזה בלתי אפשרי, סידרתי את המערכת שלי ככה שלא תהיה עמוסה מידי, למשל עכשיו אני בשיעור כלכלה בתוך המסלול שלי במנהל עסקים, ״תראי זה הדיקן..״ ולריה בחורה שלומדת איתי מנהל עסקים ואנחנו לומדות המון יחד ועושות עבודות יחד אמרה לי בשקט , סובבתי את המבט שלי אל דלת הכניסה של כיתת הלימוד וראיתי את הדיקן נכנס ומדבר עם המרצה שחייך והנהן, לואי נכנס אחרי כמה שניות ולחץ יד עם המרצה , התפללתי שלא יבחין בי או ישב קרוב אליי, הסתכלתי על המקומות הפנויים וראיתי שדווקא היום היו רק שני מקומות פנויים אחד לידי, ואחד בשורה האחרונה באמצע, לואי התקדם במדרגות לכיווני ומיד נזכרתי בשיעור הראשון שלנו יחד, ביום הראשון שהגעתי, ממש יומיים אחרי שעברתי לקיימברידג׳ בכיתה י׳, עברתי לשם ממנצ׳סטר, שם גרתי מגיל שש עד חמש עשרה וחצי, ולפני זה גרתי בליברפול שם גם נולדתי..

*פלאשבק היום הראשון של דוסון בבית הספר בקיימברידג׳*
״גברת קאנון תכירי זו העלמה אמיליה דוסון היא תלמד בכיתת הכלכלה ומנהל העסקים שלך, היא עברה אלינו ממנצ׳סטר והיא תלמידה מצטיינת ..״ מנהלת בית הספר אמרה לה בשקט כשעמדנו שלושתינו ליד דלת הכיתה, העברתי את המבט לכיוון הכיתה, מבטים סקרנים ננעצו בי, ״תכירו העלמה אמיליה דוסון, היא עברה אלינו ממנצ'סטר , תקבלו אותה כמו שצריך לבית הספר ותעזרו לה בהתאקלמות..״ גברת קאנון אמרה וכמה מבטים חייכו אליי, ״את יכולה לשבת ליד העלמה קאסי..״ היא אמרה ואותה קאסי הרימה קצת את היד מנופפת לי לשלום, קאסי הייתה ג׳ינג׳ית נמרצת בעלת נמשים קטנים על הפנים, אף כפתור קטן ועיניים ירוקות גדולות, ״היי, נעים מאוד אני קאסי..״ היא אמרה מושיטה לי את היד בנימוס, ״היי, אמיליה דוסון״ אמרתי לוחצת לה את היד בחיוך ..

״מר סטיוארט בוא תגיד לי למה איחרת ותחסוך ממני את התירוצים המפגרים..״ גברת קאנון נזפה בבחור שנכנס לכיתה מבלי להתנצל על האיחור או לדבר בכלל כשהתחיל ללכת לכיוון המקום שלו, ״עישנתי סיגריה לא רציתי לבזבז אותה, אז באתי כשסיימתי אותה..״ הוא אמר בלי שום חוצפה או בושה והמבט שלי היה קצת בשוק, ״תסגרי את הפה שלא יכנס לך זבוב ..״ קאסי לחשה לי בשקט מגחחת, מיד המבט שלי השתנה לרציני והסתכלתי עליו , חוקרת מה הוא עושה, הוא היה נראה טוב בלי שום ספק, אבל משהו בו הראה לי צרות...
״מי את?״ הוא שאל אותי אחרי כמה שניות, ״אדון סטיוארט לא רק שאיחרת אתה מרשה לעצמך לדבר?״ היא שאלה והוא עדיין הסתכל עליי מחכה לתשובה, ״אמיליה דוסון, אני חדשה״ אמרתי בשקט, ״דוסון, ... ברוכה הבאה" הוא אמר נועץ בי מבט חוקר כשהתיישב בשולחן ליד שלי , ראיתי בעיניים שלו ניצוץ ממזרי, אז חשבתי שאולי אני סתם דמיינתי את זה, היום כשאני נזכרת בזה , אין שום זיכוי שזה היה בדימיון שלי..
״קוראים לי אמיליה, דוסון זה השם משפחה שלי..״ אמרתי מתקנת אותו, ״אני עדיין אקרא לך דוסון..״ הוא אמר וכיווצתי את המבט מנסה לקרוא אותו, הילד הזה גורם לי לתחושה מוזרה, לחץ? פחד? ריגוש? כעס? מה זה?
*סוף פלאשבק*