& Ïm nöt göod ënoügh för yöu & *vkook*

&דאגתי לך&

נקודת מבט ג'אנקוק;

ניגשתי אליו ויכולתי לראות בברור שהוא פשוט יפייפה, מה שאומרים אליו באמת נכון... פני מלאך.

החלטתי להתחיל איתו שיחה כדי שלא היה בינינו מתח...
''היי אתה טאהיונג? אני ג'אנקוק נעים להכיר".....
דיברנו מאט והוא ניראה לי ממש נחמד.
האמת שאני רואה אותו כל יום בקפיטריה אבל אף פעם לא יצא לנו לדבר.

לאחר שהמורה הסביר את המשימה שמחתי כי בלרוץ אני ממש טוב,
הסתכלתי לכיוון טאהיונג ויכולתי לראות אותו לא מרוצה
'כנראה לא אוהב לרוץ'.
קיוויתי שהוא ירוץ מהר כדי שננצח.

המשרוקית שרקה ורצתי הכי מהר שאני יכול עקפתי את כולם ודיי שמחתי שהאימונים שלי משתלמים אחרי הכל, כשהתקרבתי על טאהיונג יכולתי לראות אותו , יכולתי לראות את פניו הלחוצות ודיי דאגתי, האמת מתי שהעברתי לו את המקל רציתי להגיד לו בהצלחה אבל לא הספקתי כי הוא חטף את המקל ורץ ישר.

יכולתי לראות אך שאר המתמודדים כמעט עוקפים אותו וראיתי אך קשה לו והוא מתאמץ בשבילנו.
החלטתי לתת לו פוש ולצעוק לו לעידוד ''יאללה טאהיונג סומך אליך'' ניראה לי שהוא שמע אותי כי מיד אחרי המשפט שלי הוא דפק ספירינט אל קו הסיום ו.....

''טאהיונג וג'אנקוק מקום ראשון''
אני הייתי כל כך גאה בו,  אבל עדיין רצתי אליו וחיבקתי אותו 'זה אולי ישמע מוזר אבל הוא ממש נעים', יכולתי לשמוע את ליבו דופק בקצב מטורף ואז פשוט הרגשתי משהו נופל אלי,זה היה הוא.

ממש נבהלתי כשהבנתי שהוא בעצם התעלף לי בידיים.
צעקתי למורה בעודי מחזיק בו שלא יפול .
המורה אמר לי להביא אותו במהירות למרפאה הבית ספרית
וכך עשיתי הרמתי אותו אל גבי והתחלתי ללכת
'הוא כבד משציפיתי'.

כשכמעט הגעתי למרפאה עצרו אותי  2 נערים אחד מהם שאל אותי מה קרה לו בדאגה והסברתי להם מהר כדי להגיע כבר למרפאה, הם אמרו שהם חבריו ג'ימין והוסוק ושהם באים איתי, והלכנו שלושתינו.

לאחר שהנחתי את טאהיונג בעדינות על המיטה הסתכלתי אל פניו הנבולות וכאב לי אליו,האחות בקשה מאיתנו לצאת וכך עשינו.

בחוץ ראיתי את המורה לספורט
הוא  ניגש אלי ושאל ''אך בדיוק הוא התעלף'' עניתי לו שאין לי מושג, הוא פשוט נפל אלי, פתאום משום מקום
ראיתי את המורה חושב עד שהוא אמר לי ''אני מבין עכשיו זה טאהיונג הוא אף פעם לא רץ ככה ניראה לי שהוא הגזים ועשה מאל יכולתו עד ש...''  
'אויי הייתי צריך להגיד לו לרוץ בקצב שלו, הוא בטח ראה אך רצתי ורצה להוכיח את עצמו, מסכן ואני עוד צעקתי לעברו 'סומך אלייך' הוא בטח הרגיש חייב'.

הרגשתי ממש לא נעים בפניו.

לאחר בערך 45 דקות האחות יצא והודיע ל2 חבריו על שלומו ומה קרה לו
יכולתי לשמוע את שיחתם ושעמתי שהיא אמרה ''הוא יתורר הוא מרגיש טוב עכשיו אין מה לדאוג, הוא התעלף בגלל יותר מדי לחץ אל הלב'' היא גם הוסיפה שאסור לו לעשות ספורט בפתאומיות אלה לאט לאט
הבנתי שהוא לא הכי ספורטיבי...

ראיתי את 2 הנערים נרגעים מאט ונכנסים אל החדר בו טהיונג נימצא.
הם היו שם איזה שעה ומה שהם לא ידעו שאני מחכה בטור כדי להתנצל ,

הם סוף כל סוף יצאו ואמרו לו להתראות .
אחרי 5 דקות כדי שלא יראה מוזר דפקתי בדלת ושמעתי את קולו אומר ''פתוח'' וכך עשיתי נכנסתי וסגרתי את הדלת אחרי,
ישר קדתי קידה מלאה כשכול גופי עד מותני קד בפניו ואמרתי
''סליחה הכל באשמתי, אני באמת מצטער'' יכולתי לשמוע שתיקה ונילחצתי 'פאק הוא לא יסלח לי בחיים,הוא פאקינג התעלף'
עד שלפתע שמעתי את קולו הנמוך אומר ''על תוריד את ראש, אתה לא אשם בכלום. זה אני והיהירות שלי" הייתי מופתע 'איזה יהירות ואיזה בולשיט זה אני אשם שעודדתי אותו עד שהתעלף' הרמתי את גופי כך שעניינו נפגשו יכולתי לראות מולי את אותו המלאך אפילו שהיה חיוור הוא היה ניראה מדהים.

האחות בדיוק נכנסה לחדר , ואמרה ''טהיונג יש לי שאלה חשובה מתי בפעם האחרונה אכלת'' הוא ענה ''בבוקר לפני 9 שעות בערך''
'מה הוא אכל לפני 9 שעות ברור שהוא התעלף,אני אוכל כמו מטורף כל שעתיים וחצי בערך' .ראיתי את פרצופה של האחות לא מרוצה  ''טאהיונג זה ממש לא בריא אתה חייב לאכול..,יש לי עוד שאלה אתה עוסק או עסקת בספורט מתישהו?'' שאלה, ''לא אף פעם לא עסקתי וגם לא כרגע'' השיב 'טוב זה גם מסביר את ההתעלפות הפיתאומית שלו' ''אל תרוץ ככה,או תעשה ספורט מעל לרמה שלך זה לא בריא .תתחיל לעסוק בספורט לאט לאט'' הסבירה ''בסדר אשתדל''
''יופי ועכשיו אלך להביא לך משהו לאכול'' אמרה ויצא מין החדר.
לא יכולתי לשתוק ואמרתי ''אתה חייב לאכול משהו גם לארוחת בוקר גם לצהריים ובטח שלערב'' .

הוא הסתכל אלי ואמר ''אני לא יכול, אסור לי''
''מה למה שהיה לך אסור ל....'' לא הספקתי לסיים את המשפט והאחות נכנסה עם מגשי אוכל מלאים כאילו היא הביאה אוכל לגדוד.הסטטי את מבטי לטאהיונג ויכולתי לראות את הריר יוצא לו מהפה 'אוו הוא כזה חמוד, אני יהרוג אותו אם לא יוכל שוב פעם 9 שעות,
למה בכלל אני אומר דבר כזה?'

הייתי מבולבל נורא ובלי לשים לב אך טאהיונג טורף את האוכל כאילו הוא אריה הוא ממש הצחיק אותי וגיחחתי טיפה, הוא שמעה אותי הסתכל אלי והפסיק לאכול 
יכולתי לראות דמעות קטנות שמנסה לעצור,
'למה הוא בוכה? ,שלא יבכה הוא יפה מדי בשביל לבכות,ג'אנקוק תיתפס על עצמך!' 
''אני  שמן  נכון, אתה זה ששכב אותי נכון?
זה מה שג'ימין והוסוק סיפרו לי אני הייתי כבד לך נכון, אני סתם שמן" הוא סיים את דבריו והייתי בשוק, 'אך הוא אומר דבר כזה על עצמו!,הוא כזה יפה ,חתיך וחמוד' 
''אתה מטומטם אל כל התחת אך  אתה...
אך אך אתה  מדבר מי לימד אותך אהה?!,  אידיוט!''.

כל כך הצטערתי אל הגסות שלי  כשראיתי אותו עוד שנייה פותח מולי מענייו את מפלי הניאגרה,  והאמת דיי הבהלתי את עצמי מטון הצעקה  'למה צעקתי אליו ככה הוא ההיונג שלי מי אני שיצעק אליו ככה'
רציתי להגיד סליחה ואמרתי ''טאהיונג אני ממש...'' אבל שוב פעם קתעו אותי אבל הפעם זה היה טהיונג שפשוט ברח מהחדר  ומשאיר אותי שם לבד.

'יופי ג'אנקוק אתה פשוט...גאון'

#########################

•ג'אנקוק מתחיל להיות מבולבל בקשר לטהיונג ובמקום להרגיע אותו צועק אליו

•מה אתם חושבים שיקרה בינהם? הם ישלימו?

•טאהיונג ישנא את ג'אנקוק?