& Ïm nöt göod ënoügh för yöu & *vkook*

&האחרון&

------------------------

----------

----

טבעת נישואין

''וואטדפק..'' טאהיונג מילמל המום.
מפיל את העזרה ראשונה על הרצפה.
ט-טבעת...לו?...מה?... מי.. מו...

''בוגום מה זה צריך להיות?!'' צעק, כשאר עוד כמה דמעות נפלטו מעיניו.
הולך במהירות לעבר הסלון, בו ישב
בוגום על הספה.

''מה זה מה?'' שאל החבר.
''זה!'' טאהיונג שאל , מרים את הקופסא
של הטבעת לאחר שהכניס אותה פנימה שוב. ''מה זה?'' ''אל תשחק אותה..-זה לא מצחיק. במיוחד לא עכשיו!'' טאהיונג התרגז מה כולם אוהבים לשחק ברגשות שלו. מה זה המשחק הזה הוא גם רוצה לשחק בו , אך לפגוע בהם.

''אבל אני באמת לא יודע...''
טאהיונג נשם עמוק. ''מה זאת הטבעת הזאת?-אירוסין?-באמת?!''
''תראה לי...'' בוגום אמר קם מהספה, אפו עדיין מדמם מעט, הוא ניגב את אפו עם חולצתו שהתלכלכה.

''אוו...כן.. רציתי לתת לך לפני שה....
הבן כלב חזר..אבל לא הספקתי...''
''מ-מה?'' טאהיונג שאל, מזיל דמעה.
''א-אבל..אבל שיקרת לי...''
''אני יודע.. אבל תמיד רציתי אותך...
כל הזמן הזה התחרטתי...אני כל כך מצטער טאהיונג..תקבל את הטבעת הזהו...לא כאירוסין.. אלה כאות סליחה.''

כן...אין לו מושג מאיפה הטבעת הזאת.
אבל הוא אכן יכול לשאר מי הבעלים האמיתיים שלה... הוא לא הולך להגיד לטאהיונג דבר. עד שהוא חזר עליו....
שהשקר הזה ישאר אימו.

''א-אני לא יודע..'' טאהיונג מילמל, בחוסר מודעות..הוא רצה להציע לו נישואין?..בוגום?...אמ...הוא די ציפה לטבעת מגבר אחר... מבוגד...-
''בסדר.'' אמר, מוציא את הטבעת ממקומה בתוך הקופסא היוקרתית.
ולובש אותה על אצבעו הרביעית-במקומה הראוי.

''היא ניראת יקרה...'' מילמל מסתכל על הטבעת הנוצצת..כל כך יפה ועדינה.
יהלום קטן אך זוהר ממוקדם באמצע...
והיא כולה מצופה זהב אמיתי.
טבעת ששווה מליונים..ובדיוק כמו שטאהיונג אוהב.. עדינה.. אך מבריקה.
''נעע שטויות..'' בוגום אמר, מתקרב לטאהיונג. מחזיק בלחייו ומנגב את הדמעות החדשות שאלו להן...

''ת-תודה...'' טאהיונג מילמל
''על מה?'', חיבק אותו, נותן לטאהיונג להירקב בתוך חזהו.
''ש-ש-..שבאת מ-מהר..''
''הכל בשבילך...''
טאהיונג שקע למגעו של בוגום.
עצם עיניו ונשם עמוק.

לא צריך אותך. שקרן. שקרן... שקרן!!

############################

הדלת נפתחה בסערה שהביא אימה.
לב שחור-שבור-אסור.

''מזל טו-אתה לא ניראה ממש שמח לאחד כזה שהציע נישואין...''
כל החבורה שעמדה עם בלונים, שאליהם כתוב מזל טוב! או נכד בדרך!...
התחילו לצעוק אבל הפסיקו....