& Ïm nöt göod ënoügh för yöu & *vkook*

&שמן מסריח&

נקודת מבט ג'ימין;.

בדיוק עכשיו הסתיים שיעור המוזיקה, ואני נשאר לחזרות נוספות כמו שהמורה ביקשה.

התחלתי לשיר את השיר החדש שהתקשתי בו, אני מסתבך עם הקצב ולא מצליח להגיע לתווים הנכונים.

''לא אוף אני לא מצליח'' אמרתי לעצמי בפעם ה-5 שאני לא הבנתי, אך אני הולך לשיר את השיר הזה?!.

התחלתי שוב...
והפסקתי.
''אוף!!'' אמרתי בתסכול והתשבתי על הכיסא.

''אתה תמיד כזה רועש?''

'שיט שיט! שחכתי שזאת השעה שלו'

''סליחה, אני הולך'' אמרתי והתחלתי לאסוף את חפצי בזמן שהוא התקרב אלי.
''אז אתה והחבר שלך כבר לא?'' שאל
''ל-לא'' עניתי ובלעתי את רוקי.

סיימתי לאסוף את חפצי והלכתי
''רגע''

'עשיתי משהו לא בסדר?!
למה הוא אמר רגע?'

''אתה שרת עכשיו, נכון?''
הינהנתי
''למה עצרת כל שנייה?'' שאל
'מה הקשבת לי?'
''בגלל ש-שהקצב לא ב-ברור ל-לי''
אמרתי עדיין מחזיק את עצמי מלא להתחרפן שהוא מדבר איתי, כן טוב זאת לא פעם ראשונה אבל זה יונגי, הוא בקושי מוציא מילה.

''תביא את התווים'' 'למה??'
נתתי לו
''שב'' אמר.
ישבתי
''תשיר''
התחלתי לשיר.
אני מרגיש כאילו הוא המפקד צבא שלי או משהו, אך הוא משפיע עלי?. אני עושה כל מה שהוא אומר.
.
.
.

''למה אתה עוצר?''
''כי זה לא יצא טוב''
הוא נאנח ''שוב'' אמר
אבל הפעם הוא ניגן בפסנתר ביחד איתי אבל אני שרתי.
.
.
.

''נו מה עכשיו?!''
''ה-הסולם לא נ-נוח לי''
''שוב הפעם'' אמר,כבר חסר סבלנות
.
.
.

''לא נו מה קורה?, אתה שר משפט ומפסיק''
השפלתי את ראשי
''הק-קול ש-ש-שלי לא י-יפה'' מילמלתי
ראיתי את גילגול העניים שלו.
''אם אתה מחפש מחמאות על הקול המושלם הרך והיפה שלך, תשכח מזה. אני לא אחד של מחמאות''

'פאק!, הוא החמיא לי כרגע!'
''תודה'' חייכתי לעצמי בבישנות.
''זאת לא הייתה מחמאה, סתם אמרתי'' הוא ישר דחה את מילותיו.
''בואו ננסה שוב, אבל הפעם אם אתה עוצר אתה עף מפה, זה הזמן שלי עכשיו ואני מבזבז אותו אליך, אז כדי לך לעשות את זה טוב''
''כן'' אמרתי נחרצות

התחלתי לשיר...
.
.
.
.
(באמצע השירה)
יונגי הביט בי תוך כדי הנגינה שלו.
'קשה לי להתרכז בשיר ככה. אבל.
אני לא עוצר יותר. ניראה לי שהוא נותן לי ביטחון'
.
.
.