#גמור#
מה קורה כשהחיים שלך מתהפכים לגמרי?
מה קורה כשאתה מגלה מי אתה באמת?
מה אתה באמת?
תכירו את אית׳ן ווסט.
החיים שלו לעולם לא יחזרו להיות כמו פעם.
והכול מתחיל במקום אחד- אקדמיית איסטווד שבלונדון.
אבל האם יכול להיות שבתוך הכאוס יכול לקרות משהו טוב...
הזמן חלף במהירות הבזק, טלפני ששמתי לב כבר הגיע היום של נשף האביב. במשך כל השבוע הנשף היה כל מה שתלמידים דיברו עליו. אני אד מקס וג'יימס קנינו חליפות שכנראה בחיים שלנו לא נלבש שוב. וג'ני סירבה להראות לי את השמלה שלה. ההכנות לנשף היו בעיצומן. וכך גם התכנונים שלנו לפריצה המתוכננת.
אני אד מקס וג'יימס ישבנו בחדר שלנו כמה שעות לפני הנשף והתחלנו להתארגן ולעבור על תוכנית. "תגיד מה אתה מתכנן לומר לג'ני אנחנו הרי נעזוב אותה" אד שאל אותי. "יש אלכוהול בנשף לא?" שאלתי. כן, שמפניה וכאלה..." אד ניסה לגרום לי להמשיך. "אני פשוט אגיד לה שאחד מכם שתה יותר מידיי והוא מקיא" אמרתי וצחקתי. "אתה לא אומר את זה עליי" אד אמר בתקיפות "אני מצטער, אבל אני לא מוכן להיות 'זה שהקיא בנשף' לתמיד".
מקס וג'יימס היו שקטים שלא כהרגלם. לא הבנתי מה קרה להם, אבל כל פעם שניסיתי לשאול הם הדפו אותי. הם לא הסכימו לדבר לא איתי ולא עם אד. אלא רק ישבו ונראו כאילו הם באמת עומדים להקיא. שיערתי שהם כנראה פשוט לחוצים ממה שנעשה הלילה. לכן הנחתי להם, הוצאתי את המפתח מתחת לרצפת ושמתי אותו בכיס המכנסיים שלי.
לאחר כמה זמן בשעה 8 ירדנו לעבר אולם שלא ראינו מעולם לפני כן. אולם הנשפים. לא הבנתי למה היינו צריכים אחד כזה, אבל מסתבר שיש לנו אחד. "היי אד, תמשיכו בלעדיי, אני הולך לקרוא לג'ני" אמרתי לאד והתחלתי ללכת לכיוון החדר של ג׳ני . בתוכי געשה סערת רגשות, הייתי גם שמח ונרגש אבל גם חושש וקצת לחוץ. הגעתי אל הדלת ונכנסתי עליה בזהירות 3 פעמים. אחרי בערך 5 שניות הדלת נפתחה באיטיות, ומאחורי עמדה ג׳ני בשמלה יפיפייה בצבע אפור שהבליטה את עיניה האפורות.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
ושערה הג׳ינג׳י היה אסוף בפקעת לו על עורפה ומקושט בצמות שונות.
(הייתה אמורה להיות פה תמונה אבל היא לא עולה אז פשוט תשתמשו בדמיון שלכם😬😂)
היא שנראתה כאילו יצאה מתוך חלום, או סיפור אגדה. ולא יכולתי אלא רק לבהות בה לכמה שניות, מוקסם לגמרי. היא נראתה נבוכה מתחת למבטי הבוחן. "את יפהפייה" קולי לא עלה על לחישה, אבל ידעתי שהיא שמעה אותי. "תודה" היא ענתה, מובכת. "שנרד?" שאלתי אותה. "בטח" היא חייכה, והתחלנו ללכת לכיוון האולם. כשהגענו למדרגות ג׳ני מעדה, ואני מיהרתי לתפוס ולייצב אותה. "את יודעת? אני מתחיל לחשוב שאת לא ממש טובה בדבר הזה שנקרא ללכת" צחקתי. "זה העקבים האלה, אני עוד אמות ככה" היא ענתה והסתכלה בחרדה על הנעליים הגבוהות שנעלה. "גם עם העקבים האלה את עדיין יותר נמוכה ממני" התגרתי בה. "היי!" היא קראה "זאת לא אשמתי שאתה כל- כך גבוה!" "אני לא כל-כך גבוה" מחיתי "זאת את שנמוכה" צחקתי. "ברור, ברור" היא גלגלה עיניים וצחקה.
