אקדמיית איסטווד

פרק 12- הסירנה

הפרק הזה הוא המשך ישיר של הפרק הקודם אז כדאי לרפרף עליו קצת 😁✨
פקחתי את עייני. לא הבנתי איפה אני, ואז אירועי אמש עלו בזכרוני. שאלתי את עצמי האם דמיינתי הכל. אבל אני כאן. הכל אמיתי. לא ידעתי איך אני מרגיש לגבי זה. אתמול גיליתי מי אני באמת. מה אני באמת. גיליתי שחייתי בשקר. ג'ני עדיין הייתה לידי וישנה שינה שלווה. היא נראתה בדיוק כמו בפעם הראשונה שראיתי אותה. ויפה לא פחות. הקשר שלי ושל ג'ני היה...מסובך. הוא היה כל כך דק ושביר שכל כך פחדתי לעשות משהו שיהרוס הכל. הייתי עדיין לבוש בבגדים שלבשתי לנשף. השעה הייתה שעת בוקר מוקדמת, ביום חופש לאחר הנשף הארוך. לכן הלכתי במהירות לחדר של אד, מקס, ג'יימס ושלי וקיוויתי שהם לא ערים. נכנסתי בשקט והמזל שיחק לי, הם ישנו. אם היו ערים בטח היו שואלים אותי מה גיליתי אתמול או למה אני עדיין לבוש בבגדים של הנשף או למה לא חזרתי אתמול בלילה לחדר?. זו בטח הייתה שיחה נעימה 'כן, אתמול בלילה גיליתי שלכולנו יש כוחות ויש מסדר כזה של אנשים שרוצים להרוג את כולנו! ולא, לא חזרתי אתמול בלילה בגלל שהייתי בחדר של ג'ני ונרדמתי שם'. אד היה מציק לי לכל החיים. ידעתי שהשאלות האלו יגיעו מתישהו ושאני רק דוחה את מה שיקרה בכל מקרה. אבל כל עוד אני מסוגל לדחות את זה- זה מה שאעשה. לקחתי מהחדר סט של בגדים, שמפו וקצת סבון. החלטתי להתקלח בחדר של ג'ני, כי פחדתי שרעש המים הזורמים יעיר את אד ומקס. על ג'יימס לא פחדתי, צריך מסור חשמלי שיטרטר לג'יימס באוזן כדי שיתעורר. נכנסתי בשקט בחזרה לחדרה של ג'ני ונכנסתי לחדר האמבטיה הקטן שלה. סגרתי את הדלת מאחוריי ובדקתי מספר פעמים שהיא נעולה. התקלחתי במהירות וכשיצאתי ג'ני כבר הייתה ערה.

"בוקר טוב, היפהפייה הנרדמת" אמרתי לה בעליזות. "היפהפייה הנרדמת?" היא שאלה בבלבול. " הרווחת את הכינוי הזה ביושר" אמרתי לה והיא שלחה אליי חיוך מסנוור. "אז... בוקר טוב פיליפ" היא ענתה לי. "פיליפ?" שאלתי. "זה היה השם של הנסיך שהעיר את היפהפייה הנרדמת" היא הסבירה . "אההה" עניתי וצחקתי "מספיק הוגן מבחינתי".

שנינו לא העלנו את אירועי אתמול אבל אני חושב ששנינו הרגשנו את השפעתם. בזמן הרהוריי נחו עייני על הפסנתר הלבן של ג'ני. ג'ני ראתה לאן שוטט מבטי ושאלה אותי אם אני רוצה לנגן. חשבתי מעט ועניתי לה"את כבר שמעת אותי, אבל אני אף פעם לא שמעתי אותך מנגנת...". היא התחילה להניד בראשה "לא לא לא" היא ענתה בבישנות. "למה לא?" אמרתי והובלת אותה אל הפסנתר. " אתה ביקשת את זה" היא אמרה והתחילה לנגן שיר שלא הכרתי ולשיר במבוכה (זה הזמן להפעיל את השיר שלמעלה, זו הגרסה האקוסטית של השיר אז בשביל המטרה של הסיפור חשבתי שהיא מושלמת). וככל שהשיר התקדם היא צברה ביטחון וקולה המתוק הפסיק לרעוד. היא נראתה כשבויה בעולם משלה, עולם מוזיקלי. היא שרה על הקושי בלהבין רגשות. ואני עמדתי מהצד, מסכים עם כל מילה. כשהפסיקה להעביר את ידייה על הקלידים, ג'ני עצמה את עינייה כאילו אינה רוצה לעזוב את העולם הפנימי שלה. עדיין לא. לבסוף היא פקחה את עינייה האפורות ופגשה את עיניי. צמרמורת עברה בי. להפתעתי היא הייתה נעימה כמו שמיכה מלטפת. לבסוף ג'ני הסיטה את מבטה ודממה השתררה בחדר. לא יכולתי להבין איך יכול להיות שמגיע לי מישהי כמוה בחיים שלי. היא הייתה מושלמת, לא היה צריך לתקן בה דבר. "אית'ן, מה גרם לך לבוא לכאן ולשאול על האמת? איך גילית אותה?" ג'ני שאלה אותי בשקט ושברה את השתיקה. "זה סיפור ארוך מאוד" עניתי לה ולא פירטתי."יש לנו זמן" היא לחצה עליי. אז סיפרתי לה. הכל. על קייט ועל הספרייה. על אד והדלת, על הספרים באגף האסור, וכל הדברים המוזרים שקרו בשבועות האחרונים. הרגשתי שמשא כבד ירד מעל כתפיי. היה לי נוח להוציא את כל מה שקרה, וג'ני הוכיחה את עצמה כאדם שיודע להקשיב. "אז כשדיברת עם קייט וסוג של ציוות עליה להתרחק היא עשתה את זה כאילו זה נכפה עליה?" היא נתפסה על הסיפור שלי עם קייט. "משהו כזה... אני לא יודע אם דמיינתי או לא. אבל בהתחשב במה שעכשיו אני יודע עליי ועלייך ועל כל המקום הזה, אפילו זה נראה נראה אפשרי". ג'ני הסתכלה עליי במבט מוזר. "ג'ני הכל טוב?" שאלתי אותה. "יש לי תאוריה, לגבי מה שאתה" היא ענתה. ואני הסתכלתי עליה בציפייה וסימנתי לה להמשיך. "אתה מכיר את הסיפור של הסירנות במיתולוגיה היוונית?" היא שאלה אותי בקול מבשר רעות. "השירה שלהן הייתה מפתה את האנשים להגיע אליהן ואז הן היו הורגות אותם לא?" ספק אמרתי ספק שאלתי. "בדיוק. יש לי תאוריה שאתה סוג של סירנה רק בלי החלק של השירה", היא הסבירה, ולפתע ניצוץ של התלהבות ואינטואיציה נדלק בעינייה והיא התחילה לדבר חדורת מוטיבציה. "אתה גורם לאנשים לעשות כרצונך רק בכוח הקול שלך. וזה מסביר גם עוד משהו... כשניגנת פה בפסנתר. אז, ביום שהתעוררתי, חשבת עליי באיזו שהיא צורה?" היא שאלה. "כן" נזכרתי. "ישנה או ערה? דמיינת אותי בקומה או בהכרה מלאה?" היא הקשתה עליי שוב. "ערה" עניתי לה "את חושבת שככה שברתי את הקללה?" שאלתי אותה. "זה ההסבר היחידי. בהתחשב בכל מה שסיפרת לי" היא ענתה. "אז נגיד שאני סוג של סירנה כזאת..." התחלתי "מה עושים עכשיו? לאן אני ממשיך? אני לא יכול פשוט להפנט אנשים בטעות!" אש של היסטריה התחילה להתלקח בי "תדמייני שאני אהיה עצבני על מישהו ואז הוא יקפוץ מהגג! ג׳ני, אני לא יהיה מסוגל להמשיך לחיות עם עצמי! אני חייב ללמוד איך לשלוט בזה" עיניי כמעט יצאו מחוריהן. "קודם כל, עד עכשיו עשית רק דברים טובים עם הכישרון שלך. בלעדיך לא הייתי פה" היא הזכירה לי "וגם להראות לקייט מה זה לפעמים זה מטרה נעלה וחשובה" היא גיחכה. "וחוץ מזה, אני יכולה לנסות לעזור לך לשלוט בכוחות שלך. מעולם לא הייתי צריכה לעשות את זה עם הכישרון שלי. החסינות שלי באים והולכים כרצונם בכל מקרה. אבל אולי איתך נצליח" היא ענתה ונטעה בי ניצן של תקווה. "אנחנו צריכים מקום שקט. מקום להתאמן בו" התחלתי לחשוב על מקומות, עד שג׳ני אמרה- "מה דעתך על קרחת היער? נוכל ללכת לשם כל יום אחרי הלימודים אף אחד לא יודע על המקום הזה". "מעולה" עניתי.
לפתע נשמעה דפיקה נמרצת וקצבית על הדלת, ומיד ידעתי מיהו הדופק- אד, ודפיקות הדלת במקצבים המיוחדים לו.
ג׳ני הסתכלה עליי וקמה לפתוח את הדלת.
מאחורייה עמד ,כפי שחזיתי מראש, אד. "היי ג׳ני, אית׳ן פה?" הוא שאל אותה. "כן, הוא כאן" היא ענתה לו בשלווה. "אכפת לך אם אני אגנוב אותו לקצת זמן?" הוא שאל אותה. "אתה מוזמן" היא ענתה לו וצחקה. והוא מצידו סימן לי לצאת החוצה. קמתי ויצאתי מהדלת כשאד בעקבותיי. לאחר שאד טרק את הדלת מאחורינו התחלנו ללכת בשתיקה לכיוון החדר שלנו, התפלאתי שאד לא מפוצץ אותי בשאלות כמו שחשבתי שיקרה.
"אז... זה רשמי?, אתם ביחד?" הוא שאל פתאום.
השאלה תפסה אותי לגמרי לא מוכן ופשוט פלטתי "מה? לא! מאיפה הרעיון הזה עלה לך?"
"באמת אית׳ן, אני חבר שלך. אתה יכול להפסיק
להכחיש. נשארת בחדר שלה אתמול כל הלילה!"
"אני לא מכחיש כלום כי לא קרה כלום! אתמול בערב הגעתי לחדר של ג׳ני, דיברנו קצת ואז פשוט... נרדמנו" הסברתי לו.
נכנסנו לחדר שלנו. מקס וג'יימס כבר ישבו על המיטות שלהם ונראה כי חיכו לי ולאד.
אד התיישב על המיטה שלו ואני עשיתי כמותו. "אוקיי...אתמול היה...לילה חשוב" אד גמגם את דרכו במשפט. "אני חושב שכולנו רוצים לדעת מה הצלחת לגלות" מקס הסביר את אד בצורה ישירה יותר.
שיט. מה אני הולך לומר?
לומר את האמת? הם יחשבו שאני משוגע.
לשקר? הם החברים שלי. אבל זה ייגן עליהם. אם כל מה ששמעתי נכון יכול להיות שאנחנו בסכנת חיים תמידית.
מה לעשות?!

היי כולם💙,
מצטערת שלא העלתי הרבה זמן.
אז...בואו נגיד את זה. הכריכה של הספר הזה מכוערת. לכן החלטתי לשנות את הכריכה לזאת.

XOXO ✨💙