האויר קפא שוב , משהו עבר במסדרונות הבית. התחלתי לרוץ במסדרונות, רצתי ולא הסתכלתי. נתקעתי במשהו והתחלתי ליפול במדרגות המרתף , פתאום דלת המרתף נטרקה. תמונה נפלה. אף פעם לא חשבתי שאני אפחד ,אבל הפעם זה היה שונה . צל של אדם עבר. כל כך פחדתי לשאול מי זה ? או מה זה ? אז רק התקדמתי אל פינת המרתף והסתתתרתי מאחורי הארון. הצל עבר מצד לצד, כאילו חשב על משהו. כאילו היה עצבני. רציתי לצרוח. רציתי לגרום לעצמי לא להאמין. אבל האמת הייתה מציאותית מדיי, כדי לא להאמין. נוזל גושי, ואדום נטף במורד גופו, והשאיר סימנים על רצפת המרתף הקרה, שהיוותה לי איום רב מאוד. הוא ניגש .לארון, ועיניו נצצו. עיניו נצצו בניצוץ שמהווה אנושיות. אבל לא אנושיות גמורה.הוא הושיט את ידו אליי, וצרחתי הוא סתם את פי בעזרת ידו .ידו הייתה קרה ,כחסרת רגשות .לפתע קול מוסיקת רוחות נשמעה. הוא התרחק ממני ואמר לי "אל תצאי מהבית. הבית הזה מיוחד" , רצתי אל חלון המרתף , והוא נעלם באופק . לא ידעתי מה לעשות. עליתי לחדרי ונעלתי את הדלת וחשבתי. חשבתי לעצמי "למה כולם מתחמקים מאותו הנער שפגשתי? ולמה הוא אמר שביתי מיוחד?" הרבה שאלות נשארו פתוחות. אני מקווה שהנער יחזור. ובקרוב.
