כל כך חששתי למשמע הקול . החבאתי את ספר הצללים בכיס הג'קט שלי ,והתקרבתי אל הסכין מעט . נערה התגלתה מבעד לחושך המאיים. שערה חלק כמשי ,וחום כגזע עץ טרי. שאלתי בחשש ״ מי את ? ״ .״ ליסה , ליסה הנסון ״ ענתה. "מאיפה את מכירה את קאי?" התקפתי בשאלות . ״ אני מכירה אותו עוד מילדותי .ילד נוראי ״ ענתה בקשיחות .״ בואי לא נדבר עליו בבקשה .רק מלדבר עליו זה מעלה לי בחילה. ״ ליסה אמרה . לא הבנתי למה ליסה דיברה עליו ככה, הוא נראה נחמד שהוא לא שונא אותי . ליסה התיישבה לידי ,והתחלנו לדבר .הבנתי שגם היא שרדה ,והיא הייתה גרה בהמשך הרחוב שלי . היא באה עכשיו משכונת הפאר, ואמרה שנראה שהכל שקט שם. אז החלטנו לצאת לספרייה שנמצאת בהמשך שכונת הפאר . שיצאנו מהיער הזמן היה לפנות בוקר. הלכנו בשכונת הפאר, כשהשלג הלבן יורד באיטיות. "אחריי" אמרה ליסה, ואחזה בידי. "וואו. יש פה הרבה ספרים. לא חשבתי שיהיו כאן כלכך הרבה ספרים. הסיפרייה מבחוץ, נראת מאוד קטנה" אמרתי בעודי סוקרת את הסביבה. "כן. בדיוק כמו קאי. יפה מבחוץ, ונורא מבפנים" אמרה כאילו סיננה את דבריי. עקבתי אחרייה, ונדהמתי לגלות שיש קומה שנייה לספרייה. ליסה ניגשה לשולחן עץ, שעליו חרוטות דמויות שמנהלות קרב. בדיוק כמו שניהלתי היום עם קאי. ליסה התקרבה אל השולחן, וניקתה אותה מהאבק, שכנראה אפף אותו הרבה זמן. היא סימנה לי עם ראשה , להתיישב על יד השולחן, וכך עשיתי. היא הוציא ספר מתוך המדף, וניגשה אליי. היא פתחה בעמוד מספר 13. הייתה שם תמונה של קאי. "קאי הריס" קראתי את הכתוב. המילים התנוססו בראשי. קראתי את מה שכתוב עליו בספר. " קאי הריס. מין: זכר. יליד שנות ה: 1200. מצטיין ב: לחימת חרבות. . צבע עיינים: ירוק. צבע שיער: בלונדיני. בת זוג: אין. בת זוג לשעבר: ליסה הנסון. הבנתי שליסה, לא שיקרה לי לגבי היותה בת זוגתו לשעבר. קראתי את כל הכתוב עליו. על הוריו, ומשפחתו, על תחביביו, ועל כל מה שרק ציין את המילה קאי. השקט. השקט , שסוף סוף מרגיע אותי. דלת הספרייה נטרקה. האוויר קפא. החבאתי את הספר. והבנתי. שהספרייה. זה לא המקום להירגע.
