קמתי במהרה , כל רגליי בדם. אבל לא דם רגיל , אדום מכל דם אחר. אדום וסמיך . התקפתי את קאי בשאלות מי אתה ?מה אתה? מה אתה רוצה ממני ? ".הוא נס אחורה, ואני אחריו. "תחזיר את הבית שלי" צעקות נשמעו מרחוק. הוא התחיל רץ ,ואני רצתי אחריו. הגענו לשכונת פאר ,אשת נהג האוטובוס מחזיקה בידה סכין וקוראת לי תזהרי מהם הם לא מי שאת חושבת שהם תברחי אל תתני להם להרוג אותך". היא התאבדה היא לא יכלה לשאת זאת עוד.
נרתעתי למראה הדברים שמתרחשים מול עיניי. חוויתי מוות יותר מידי פעמים בחיי. כל משפחתי מתה. נשארתי שוב לבד. ובקרוב לא השאר בחיים . נשמעה צעקה, ואחרייה צווחת כאב :" מרחץ הדמים מגיע!!! זה חוזר שנית!". האוייר קפא. והדמעות זלגו מעייני, כמפל המזרים מים. חיפשתי את קאי. "אולי הוא בסביבה" חשבתי לעצמי, בעוד אני מנסה לעצור את הדמעות. לפתע, נדחקתי לפינת הרחוב. זה היה קאי. הוא סתם את פי. ולחש לי: "תשתקי. תיהיה בשקט." הנהנתי , ועשיתי כמשמע דבריו. "למה אתה בורח לי ככה? למה אני לא יכולה להיכנס לביתי? למה אני השריד האחרון של המשפחה עם הרמז? למה..." הוא סתם את פי שוב, והפנה לי את גבו. "תענה לי על השאלות" דחקתי בו. הוא שתק לרגע, והפציר :"אני שונא אותך. עכשיו לכי! לכי!!!" צעק. נרתעתי. הלכתי לכיוון ביתי, למרות שיעדתי שכוח על טבעי חוסם אותי, מכניסתו אליו. ישבתי לבד. חסרת אונים. מתבוננת בכמות האנשים שקטנה מרגע לרגע.
