מרוב החשש שעלה בי, נסתי אחורה בבהלה, נתקעתי בקיר. נפל פתק לבן על הרצפה, חששתי להרים אותו .אני לא רוצה לדעת עוד כלום. אבל כדי לשרוד אני חייבת.הרמתי את הפתק, היה רשום בו :" תברחי במהרבה. תקחי את מה שנמצא בתיבת בדואר ותברחי! אני מצטערת שהיית חייבת להאמין לי. ממני גרייס". יצאתי במהרה מהבית ,פתחתי את תיבת הדואר. היה שם ספר עטוף בעור חום והיו מצוירות עליו דמויות. יצאתי מהגינה ,פתחתי את את העטיפה, והיה רשום "ספר הצללים". פתחתי, והיה רשום: "תזהרי". הסתכלתי סביב ,לא היה אף אחד. אבל הרגשתי משהו מתקרב. קול צעדים נשמע מאחורי . קאי התגלה במרחק מטרים ספורים. לא הבנתי מאיפה הוא הגיע. המשכתי לדפדף במהירות בספר, בזמן שקאי מתקרב אליי. הדפים היו ריקים. לבנים. מלבד המילה "תזהרי" בדף הראשון,לפתע התגלו עוד מילים ספורות "תברחי אל היער. תצרחי תעשי משהו" .הסתובבתי אל כיוון קאי ,הוא התכוון לשים עליי את ידיו ידיו ,צרחתי בקול "לא!!!"הוא עף קילומטרים ממני. רצתי ליער, בעודי קוראת שוב ושוב מה שכתוב, ומנסה להיצמד להוראות ככל האפשר. כשהגעתי ליער חשבתי לעצמי:" ואיפה מה שאני צריכה למצוא?" הפכתי את הפתק, וקראתי את הכתוב:" כשאת מגיעה ליער, תפני שמאלה, ותבחיני בנהר". ממתי יש נהר ביער? אני לא זוכרת שוב נהר. החלטתי לעקוב אחריי ההוראות, למרות שהם נראו לי לא הגיוניות בכלל. אחרי 10 דקות של הליכה מהירה, ו3 דקות של ריצה, הגעתי לנהר. כנראה שגרייס ידעה לנווט טוב מאוד. הסתכלתי על המים הצלולים של הנהר, והחלטתי לקפוץ לשם. המים היו קרירים. פתחתי את עייני במים, והופתעתי לגלות שהמים שחורים לגמרי. צעקתי. אבל הצעקה רק גרמה לי לבלוע עוד ועוד מים. ניסיתי לשחות את דרכי חזרה למעלה. אבל משהו , כבר הצליח לאחוז ברגליי. וכנראה שזה לא מתכוון לשחרר אותי בקרוב.
