ליסה קמה בבהלה, ואני נשארתי מרותקת למשפט האחרון ״ בת זוגתו לפני ליסה נרצחה על ידו ״ .ליסה דיברה אליי ,קמתי. היא הוציאה מכיס הסרבל שלה, ספר דומה לשלי ,ואמרתי לה "גם לי יש את אותו הספר ". חיפשתי אותו בג'קט שלי , אבל הוא לא היה עליי היא ענתה "כנראה ששכחת אותו ביער". המילים שהופיעו בספר היו .ללחוש את הכישוף הבא ,אבל שום מילות כישוף לא הופיעו . לפתע אני וליסה התמקדנו ,בידית הדלת היא זזה , ,רציתי לצרוח לעזרה, אבל ליסה סתמה את פי ולחשה "אולי זה אחד מהרוחות ". התחבאנו מתחת לשולחן וליסה הסבירה ששתינו מהמשפחות עם הרמז .ושחסרים עוד 2 אנשיםף כדי להשלים את המעגל המשפחות עם הרמז האחד - סאם , והשני - אינו ידוע .אולי מת ,אולי חי . אף אחד לא יודע . הדלת נפתחה .מבעד לחריץ הקטן של שולחן, היה ניתן לראות שזה גבר .
מישהו כאן מחפש אותי?" נשמע קול גברי, שנירה לכיווני. רעדתי. היופי שלו הרעיד אותי. אחרי שסקר את הספרייה , והבין שאני מסתתרת מתחת לשולחן, הוא הושיט לי יד, ועזר לי לקום. ניערתי מעצמי את האבק שהיה על הריצפה והצגתי את עצמי "קוראים לי קרוליין." ניסיתי לחייך, אבל היופי שלו הדהים אותי. שיער ברונטי, משתרע על ראשו. עיינים כחולות, ומבט מחמם. ליסה ראתה שזה הוא אז היא נשארה מתחת לשולחן. "ואני סאם. סאם ברנד" אמר, כרע ברך ונשק את ידי. הסמקתי. וחייכתי חיוך שהששתרע על פניי. ואושר רב ניכר בעייני."ליסה. אין לך מה לפחד. סאם לא נושך" דחקתי בה. "תציגי את עצמך בפני סאם" אמרתי, בעודי מחייכת חיוך אמיתי ואוהב. " אני מכירה את סאם רונאלד ברנד טוב מידי", לחשה מבעד לשלוחן, וקולה נסדק מעט. "מה אתה מחפש פה?" שאלתי, בעודי לא מתעניינת בזה באמת. אני רק מנסה למשוך זמן, כדי להמשיך לבהות בעיינים התכולות, המדהימות, שפותחות לי שער לעולם אחר. עולם טוב יותר. הוא מילמל כמה דברים, שכנראה היו חסרי משמעות. הוא אמר משהו על ספר הצללים. " ספר הצללים?" שאלתי מודהמת, מנסה להתעורר מהחלום בו הייתי שקועה מאז בואו הנה. "כן" ענה ברצינות. " באתי לקחת את הספר שלי" אמר.
