אחרי הכל

היי.

היי.
אני יודעת שלא העלתי שום דבר בתקופה האחרונה, ושכל מה שאתם מקבלים ממני זה הודעות.
אבל חשוב לי לספר משהו.
אני חוזרת וקוראת את הסיפור שוב ושוב וקולטת כמה הכתיבה ילדותית ומרושלת.
אני שונאת חלקים ממנה ורק רוצה לשכתב אותם.
אני באמת לא יודעת מתי אני אצליח לכתוב פרקים חדשים כי בינתיים המוח שלי מרגיש כמו פירה.
אני מצטערת אם בזמן הקריאה של הסיפור הרגשתם תחושת קרינג׳יות כי זה הדבר שהכי מוריד לי בתור קוראת.
אם יותר מידי דברים בסיפור נראים כמו ״צירוף מקרים גדול מידי״, אל תדאגו, לכל דבר יש הסבר.
בסיפור הזה שום דבר לא קורא סתם.
ואני מקווה שיגיע היום בו אמשיך אותו ותגלו את זה.
אוהבת,
לי❤️