אחרי הכל

פרק 7-״עדיף שלא תדעי״

~פרק 7~
שתקנו כל הנסיעה הלא ממש ארוכה.
הוא החנה את האוטו בין הבתים שלנו ויצא ממנו.

נאנחתי קצרות ויצאתי גם אני אחריו.
הוא התקדם לעבר הכניסה האחורית של הבית שלו, ואני אחריו אלה מה?
הוא הוביל אותי לחדר המקלחת בחדר שלו, והוציא צמר גפן וחומרי חיטוי פצעים אני מניחה.

התיישבתי על הכיסא ובחנתי את החדר.
לא יותר מידי מיוחד, חדר אמבטיה רגיל.
הוא נעמד מולי והושיט את ידו אליי.
הפנתי את מבטי אליה, ואז הנחתי את ידי עליה.

״זה הולך לשרוף״ הוא הזהיר, ותוך כמה רגעים הפצע העמוק התחיל לעקצץ ולשרוף.
נשכתי את שפתי התחתונה מידית ועצמתי את עיניי.

הוא הרים את מבטו אליי עם חיוך ממש אבל ממש קטנטן, ״תיזהרי שם, שלא נצטרך לחטא לך גם את השפה״ שיחרר משפתיו ופקחתי את עיניי בעדינות.
הוא התרומם מעט לחפש משהו במדף העליון וחולצתו התרוממה.

הבטן שלו הייתה נראת מוצקה לחלוטין, היה נראה שגם אם אנסה לדפוק לה אגרוף היא תרביץ לי בחזרה.
כשהוא התכופף בחזרה הסטתי את מבטי בחזרה לרצפה.

אני מאוד מקווה שהוא לא שם לב, רק זה מה שחסר לי, אותו סיפור כמו בספרים המפגרים ׳היא המסכנה, הוא מטפל בה, ואז היא בוהה לו בקוביות, והוא תופס אותה על חם, והאגו שלו עובר את גודל הגוף שלו עד שהוא מתפוצץ׳ חשבתי לעצמי בראש בזלזול.

הוא התחיל לחבוש לי את היד בעדינות.
״אתה עושה את זה הרבה?״ בהיתי ביד שלי ומלמלתי ״מה? מחטא וחובש בנות מגושמות?״ מיהר לענות בסרקזם טהור, כנראה כבר התרגל לכך שכל משפט שיוצא לי מהפה, כוונתו צינית לחלוטין.

״לא,-״ עניתי בהדגש ״מטפל בפציעות״ ריכחתי את קולי בהרבה ל-׳לא׳ שדפקתי לו מקודם.
״כן״ ענה במהירות וניער את ראשו, כנראה מהבושה שאכלה אותו על המשפט הקודם.

״אני נפצע המון, מכות ו..את יודעת״ אמר את המשפט בקול אטום לגמרי מרגשות.
״לא כל־כך האמת״ הרמתי את מבטי אליו שוב פעם כדי לבחון את תגובתו.

״אז עדיף שלא תדעי״ ענה וקם ממקומו.
הוא סיים לטפל לי בפציעה ולקח לי רגע לקלוט מה קרה הרגע.
ניערתי את ראשי וקמתי לאחר כמה שניות.

״תודה״ אספתי את תיקי מהרצפה ודהרתי לעבר  היציאה מהבית לפני שהספקתי לראות או לשמוע את תגובתו.
לילד יש בעיות עצבים זה מה שבטוח.