אחרי הכל

פרק 4-הקפה

~פרק 4~
נעלתי את דלת ביתי החדש עם המפתח שקיבלתי אתמול מתום, אבי החורג.
והתחלתי להתקדם אל החניות הפרטיות.
בבית בזה יש 3 חניות פרטיות, שזה מפתיע לגמרי כי בבית הקודם לא הייתה לנו אפילו אחת.
שלא תבינו לא נכון, אני לא נערה עשירה ומפונקת שההורים שלה יכולים להרשות לעצמם שלושה רכבים.
אמא שלי קנתה את האוטו שלה בכספה הפרטי וכך גם אביה החורג.
אני חסכתי לאוטו מגיל 14 וחצי.
כן כן, לא היו לי יותר מידי מטרות בחיים להשקיע בהן כסף, וזה היה הדבר היחידי שבאמת רציתי, עצמאות.
אז לפחות הצלחתי לאוטו משלי, אבא שלי עזר בכמה אלפים אבל הצלחתי.
ואמא שלי אמרה שעל 50% מההוצאות אשלם בעצמי ועל השאר היא תשלם, ככה שהסתדרנו.

כשהגעתי לחניה הבנתי ששכחתי את השלט הקטן שפותח את הדלת המתכתית של החניה.
דאמט אני פאקינג צריכה שלט כדי לפתוח חניה פרטית אחת מתוך שלוש בבית הענקי החדש שלי, מה ניהיה מהחיים שלי אני מתחילה להרגיש מפונקת.
חזרתי הביתה וירדתי קומה מתחת לסלון, יש שם חדר נטוש לבנתיים ומסדרון שמובלי לדלת שממנה אפשר להכנס לחניות מתוך הבית עצמו, מבלבל? אני יודעת.

סוף סוף יצאתי מהחנייה עם האוטו, ושמתי לב שביזבזתי רק על הנסיון כניסה 20 דקות.
נסעתי אל העיר, ועצרתי בחנות קפה קטנה אבל היה נראה שהרבה אנשים היו בתוכה ואהבו אותה.
נכנסתי להזמין לי פרנץ׳ ונילה חזק לדרך, כזה שיסדר לי את הבוקר.
חיכיתי להזמנה שלי במשך 4 דקות בערך והדבר שהיה נראה הכי מושך כרגע היה הכוס הרותחת שהוגשה רותחת עם השם שלי רשום ברשלנות עליה.
הסתובבתי כשחיוך מטופש מרוח על פניי ובום.
מנחשים מה קרה? מצויין! כי זה בדיוק מה שקרה.