אחרי הכל

פרק 5-הפנימייה

~פרק 5~
״פאק!!״ צעקנו שנינו בו זמנית כשהקפה שלי עף מידי ונשפך הישר על מי שהיה מאחורי.
לא שמתי לב אפילו מי זה היה, הוא היה גבוה ממני, לפחות בראש.
ופניי הגיעו רק לחזהו, אפילו לא טרחתי להרים את פניי לראות מי זה.
ישר הסתובבתי ותפסתי בכמה מפיות והתחלתי לנסות לנקות אותו מהנזק שגרמתי.
״אני כל כך מצט-״ משפטי נקטע כשלפתע בהכי לא צפוי שלי הרמתי את ראשי לראות מי זה ועצרתי את משפטי כשהבנתי שזה השכן שגר ממש סמוך אליי.
״שיט״ מלמלתי לעצמי בשקט והרכנתי את ראשי.
הוא גיחך ״זה בסדר אני מניח״ אמר בקרירות אדישה עם חצי חיוך ציני שלא הצלחתי לקרוא.
לא יכולתי שלהוריד ממנו את עיניי.
פניו היו מהפנטות לגמרי, אבל לא רציתי להראות קריפית ולבהות בו כמו סתומה אז פשוט פניתי ועקפתי אותו והשארתי לו את המילים ״שוב פעם, מצטערת״,זרקתי את הנייר הספוג בקפה ויצאתי משם מהר, אפילו אני נבהלתי קצת מהאדישות והקור רוח שלי, נראה לי זה מדבק.

אחרי כמה סידורים התחלתי את נסיעתי אל הפנימייה שאליה נרשמתי.
כשקול האישה המעצבנת מהג׳י.פי.אס סימן שהגעתי ליעד, יצאתי מהמכונית והתגלה בפניי מבנה די גדול.
הוא היה בנוי משני בניניים באותו הגודל, ששני צדדיהם היו עטופים בחלקות דשא וספסלים וצמחים מהממים.
הפנימייה הייתה מוגנת בעזרת שער ענקי וגבוה ומעוטר בפיתוחים יפים.
פתחתי את השער והתחלתי להתקדם אל המבנה הימיני, שעל הדלת הכניסה שלו היה רשום ׳בית הספר והמזכירות׳, אני מניחה שהבניין השמאלי הוא המעונות.

לא באמת הכרתי את המקום הענקי הזה יש לציין, אז הלכתי בכיוונים שונים עד שמצאתי את המזכירות.
דפקתי על הדלת שלוש פעמים, ״כן?״ קול נשמע מבעד לדלת, ונכנסתי.
״ה..היי אני נטלי לנדר״ אמרתי ובחנתי את המקום בעיניי, אבל לא בצורה חצופה ולא מכבדת.
״אני אמורה להתחיל את כיתה י״ב פה״ המשכתי והפעם כיוונתי את מבטי היישר אל המזכירה, אני מניחה.
״כן אני רואה..״ היא אמרה בעודה מחפשת משהו במחשב, כנראה את הפרטים שלי.
״הנה,-״ אמרה והושיטה לי צרור מפתחות, בו על כל מפתח הייתה מדבקה עם צבע, פתקית קטנה עם מספר, וספרי לימוד.
״המספר על הפתקית זה הקוד ללוקר, המפתח הירוק בצרור מיועד לחדר במעונות, קומה שלישי חדר 147, המפתח הצהוב בצרור מיועד לכספת שלך בחדר, והמפתח הורוד מיועד לזולה של הבנות משכבת י״ב״ הסבירה לאט וברור.
״נתראה ביום הראשון״ חייכה אליי.
הודתי לה ויצאתי משם.
צליל הודעה קפץ מהטלפון שלי ומיהרתי לקרוא את ההודעה.