אחרי הכל

פרק 6-״אני כבר שונאת אותו״

~פרק 6~
׳אני מגיע ברביעי׳ היה רשום על המסך, ההודעה נשלחה מבן, החבר הכי טוב שלי.

מאז החטיבה היינו בלתי ניתנים להפרדה, אבל בגלל המעבר אנחנו לא נתראה יותר לעיתים קרובות.
הבטחנו אחד לשניה שנגיע כל חודש לבקר אחד את השניה.

הייתי כל כך שקועה בטלפון שהתנגשתי במישהו בלי לשים לב, והטלפון שלי התעופף לו כאילו הוא נולד מחדש בתור ציפור.
״פאק!!״ צעקתי והסתכלתי על הטלפון המרוסק.
״שיט, סליחה״ מי שהתנגש בי פלט והרמתי את ראשי לפרצופו הגבוה והמפוסל.

••

״תגיד אתה עוקב אחרי או משהו?!״ הייתי עצבנית בטירוף והוצאתי עליו את אותם העצבים.
״וואו תעופי על עצמך עוד קצת״ הרים את ידיו בגובה הכתפיים ואני גילגלתי את עיניי.
״אז מה את עושה פה?!״ שאלתי מנסה להבין ״אני לומד פה״ הסביר במוגזמות ובציניות.

״שיט מה אני אעשה עכשיו שיואו״ תפסתי בשיערי והתכופפתי להרים את הטלפון הסדוק.
״אחח״ צעקתי כשאחת מהזכוכיות נכנסה לי ליד וחתכה אותי.
״אני שונאת את החיים שלי!!״ נאנחתי בצעקה.

הרגשתי שהוא מרים אותי דרך כתפיי כדי לעמוד.
הוא בחן מעט את היד המדממת שלי ואמר ״בואי״ תפס אותי והוביל אותי אחריו.
״לאן?!״ עצרתי ומשכתי את ידי  בחזרה אליי בחוזקה.
״פשוט בואי כבר״ ניסה שוב לתפוס בידי אך התחמקתי.

״אוי אלוהים״ מלמל והעביר את ידיו על מצחו.
שניה אחת אני על האדמה מסתכלת עליו, ושניה אחרי אני מורמת על כתפו כמו שק תפוחי אדמה כשהנוף היחידי שלי זה התחת שלו.

״אתה לא אמיתי!!״ צרחתי והכתי בגבו גם אגרופיי, לא שזה הזיז לו.
הוא הוריד אותי כשהגענו והתחלתי להתנדנד בגלל שכל הדם שלי פאקינג זרם למוח בגללו.
התחילה לי סחרחורת ומעדתי על עקביי ומי אם לא מר ׳טיימינג׳ תפס אותי ואיזן אותי כמו איזה נערה שיכורה.
״כנסי״ פקד עליי ופתח את הדלת של האוטו שלו.

״אין מצב שאני חוזרת לפה לאסוף את האוטו״ אמרתי והתחלתי לצחוק.
הוא תפס בידי שוב וגרר אותי למכונית שלי.
הוא הושיט את ידיו אליי, כנראה בשביל המפתחות.
אם לא הייתי פצועה עוד הייתי מתעקשת על לנהוג, אבל הייתי חייבת להפצע כמו מפגרת מהטלפון הזה.
זרקתי עליו את המפתחות ונכנסתי למושב שליד הנהג.

״ולאן אתה בדיוק לוקח אותנו המפקד?״ שאלתי בציניות.
״את פשוט לא סותמת אה?״ אמר ועשה פניה כה חדה שגרמה לי להיבהל ולסתום, ולו לחייך מניצחון.
אני כבר שונאת אותו.