אנבת' הרמיוני

בוקר? צרחה? הרמיוני? פרסי?

קצת מוזר להיות תמיד בתור הרמיוני. להתעורר ולא להבין מי את ואיפה את ורק כעבור כמה דקות להיתפקס ולהיזכר שאת בהוגוורטס בתור הרמיוני. ככה בדיוק קרה לי ביום הראשון ללימודים. התעוררתי בבוקר עייפה מחוסר שעות שינה ובהתחלה לא הבנתי איפה אני עד שנזכרתי שאני בהוגוורטס. התארגנתי והסתכלתי במראה. זו היתה הפעם הראשונה שיצא לי להסתכל במראה בתור הרמיוני. הייתי עייפה ,לא זיהיתי את עצמי ונבהלתי נורא לראות במראה מישהי שנראית שונה לחלוטין ממני. צרחתי כמי משוגעת למראה הילדה הזרה שראיתי במראה. בנות התחילו להתאסף סביבי ולשאול אותי מה קרה ולמה צרחתי ככה. אך אני מרוב הלם לא יכולתי להפסיק ופשוט המשכתי לצרוך. אבל למזלי תוך כדי התרעה נזכרתי. " אנני, תזכרי את כרגע בתור הרמיוני. את עדיין עצמך פשוט בדמות אחרת. ישות שלמה וכל זה. " וסוף סוף הפסקתי לצרוח. אבל אחרי צרחה כזאת אצטרך הסבר מהיר ומשכנע לגבי הצרחה. הבנתי שכדאי לי למצוא סיבת ממש טובה לצרחה הזאת. אחרת אתפס כמשוגעת כבר ביום הראשון של בית הספר וזו לא תהייה התחלה טובה. לפתע נכנס מישהו מגריפנדור, גם כן שנה ראשונה לחדר של הבנות. אבל כולן הסתכלו עליי מחכות להסבר על הצרחה כך שאף אחת לא שמה לב שהוא נכנס רק עכשיו. החלטתי לקפוץ על ההזדמנות. שניתנה לי ואמרתי " יש.... , יש בן בחדר."  עכשיו כולן הצטרפו לצרחה שלי. " סססליחה שהבהלתי אתכן" אמר. "לא ידעתי שזה החדר של הבנות." וכך הסתלק לו. המשכנו להתארגן, עדיין קצט מבוהלות , הן מהבחור שנכנס ואני מהמראה שלי ומהרמיוני. אצטרך להתרגל לזה חשבתי. אני לא יכולה להיבהל ככה כל בוקר ולצרוח כמו משוגעת.
כשסימנו להתארגן ירדנו לחדר האוכל והיה מקום אחד פנוי בשולחן ליד תלמיד שנה ראשונה. באתי להתישב וגיליתי שני דברים. הראשון הוא שזה הבחור שנכנס לחדר של הבנות והדבר השני הוא. זה היה פרסי.
"פרסי" קראתי. " מי את ואיך את יודעת את שמי ? " שאל. התרגזתי לרגע עד שנזכרתי שהוא לא יודע שאני אנב'ת. " פרסי, זו אני אנבת' אמרתי. זה סיפור ארוך שאני לא יכולה לספר לך פה. אבל זו הדמות השנייה שלי. כשהבנו שאנחנו נפגשנו שוב, הרבה יותר מוקדם משציפינו ודווקא כאן ממש התאפקנו לא לצרוח ופשוט נפלנו זה על זה בחיבוק ענק. לא יכולנו להתנשק מול כולם אבל זה עדיין היה הרגע הכי טוב בחיי." פרסי, מה אתה עושה כאן? "שאלתי לבסוף. " באתי להשגיח עלייך חכמולוגית" אמר. "ואיך לא זיהיתי אותך בבוקר? ובכלל לא קראו את השם שלך במיון לבתים אתמול" אמרתי. " נכון, הגעתי היום. לא נודע לי על הקדמת הלימודים. מיינו אותי היום לגריפנדור.
" איך בכלל הגעת לכאן?" " זה התחיל כשהמנהל דמבלדור הגיע אלי הביתה ואמר לי שאני בן אדם או יותר נכון חצוי מיוחד. ושחוץ מיכולותי בתור בן פוסידון אני גם מסוגל לעשות קסמים. כמו כל קוסם רגיל מן השורה אבל גם חצוי"
"אבל מה את עושה כאן ולמה את נראית ככה? מה זה אומר שזו הדמות השנייה שלך?"
" שששש" אמרתי." כבר הסברתי שאני לא יכולה לספר לך פה. אסביר לך הכל אחר כך. אסור שאף אחד ידע על זה. כשארוחת הבוקר נגמרה חילקו לנו את מערכת השעות שלנו ואת לוח מועדי הבחינות. " איזה שיעור יש לך עכשיו?" " שיקויים" ענה פרסי " גם לי" השווינו את המערכת. היינו ביחד בכל השיעורים. "יפה " אמר פרסי " נהייה ביחד בכל השיעורים" שמחנו על כך מאוד והלכנו לשיעור.

**** הפרק הבא בעוד שעתיים