אנבת' הרמיוני

מיון.......?מצנפת.....?

הגענו לאולם גדול מאוד שבו היו ערוכים ארבע שולחנות ארוכים שבהם ישבו תלמידים. התקרה היתה מחזה נאה לעיניים, יכולנו ממש לראות את הכוכבים שבשמיים ואת הירח שהיה בצורת סהר באותו היום. זה היה ממש כמו לשכב מתחת כיפה השמים והמחזה היה מרתק. ניצלתי את הרעש שעשו כל התלמידים כדי להתפעל מכל המראות היפים ולחלוק אותם עם רון והארי. אחרי לא הרבה זמן ראינו את פרופסור מקגונגל עולה למקום מוגבה שכנראה היה אמור לשמש כבמה ומבקשת את תשומת הלב של כולם. "התכנסנו על מנת לצפות במיון של תלמידי השנה הראשונה לבתים. כעת,כל אחד שאקרא בשמו יעלה לבמה וישים את מצנפת המיון על ראשו. המצנפת כבר תאמר  לאיזה בית תשתבצו.
"  פתיל פראווטי" - גריפינדור
"  מקמילן ארני" - האפלפף
" וויזלי רון" - גריפינדור
" מאלפוי דראקו" - סליטרין
" פותר הארי" - גריפינדור
" וינסנט  קארב" - סליטרין
"גרינג'ר הרמיוני" - צעדתי לבמה בחשש רב. הפרופסור הניחה את המצנפת מעל ראשי. שמעתי קול שמנסה לדבר אלי והבנתי שזו המצנפת. " לא ראיתי עוד דבר כזה " אמרה " וחשבתי שהארי הוא זה שאגיד עליו את זה. אבל הינה , כנראה יש מישהי יותר מוזרה. אבל לאן נמיין אותך ???. את אמיצה זה ברור,גם החוכמה מאפיית אותך מאוד. וכאילו זה לא מספיק ,את טובת לב ומצד שני את גם ערמומית לא פחות מסלאזר עצמו." לאן נמיין אותך???" " את יודעת את האמת על אנב'ת ?? " שאלתי " אחרת לא היית יכולה למצוא בי תכונות בכלל" " אני ועוד איך יודעת , אבל לא זה מה שעוזר לי להכיר אותך, כי את ישות שלמה, לא חצאים. אינני מכירה את אנב'ת או את הרמיוני . אני מכירה את אנני. טוב ואם סימנו עם השאלה שלך נחזור לעניין המיון.אמנם החוכמה גוברת על האומץ שלך אבל הגורל אומר שתהיה לך השפעה חשובה מאוד בגריפינדור ושעלייך להיות שם. אז מותב שתהיה ב" גריפינדור" צעקה המצנפת וכל השולחן הריע. המשכנו כך הרבה מאוד זמן עד שסיימו כל התלמידים. זה לגריפנדור וזה להפלפאף . זה לסליטרין או לחלופין לרבנקלו. כך התמימים כל התלמידים ואני ישבתי עם הארי ורון ומחאתי כפיים עם כולם כשעוד מישהו הצטרף לגריפנדור. כשסימנו למיין את כולם המנהל , פרופסור דמבלדור עלה לשאת דברים. הוא הציג מורים חדשים בירך אותנו על השנה החדשה ואיחל לנו הצלחה בלימודים. לבסוף הוא הזכיר את הבקשות של פילץ' אב הבית ואיחל לנו בתאבון. עליי להבהיר שאוכל כמו שהיה שם לא מצריך תאבון ,אוכלים אפילו כשמלאים עד עמקי נשמתם. וכמה מאכלים היו שם, לא היה אפשר לספור. מטעמים שאף פעם לא טעמתם כמוהם. אכלנו עד שלא יכולנו להמשיך עוד. אחר כך כשכולם סיימו לאכול המדריכים הובילו את כל תלמידי השנה הראשונה והראו להם את חדריהם. הלכנו אחרי כולם ולא יכולנו שלא להתפעל מהטירה הענקית והמפוארת.  זה היה מדהים כל כך , המדרגות זזו ממקום למקום. ורון סיפר לי שטחים שלו פרד וג'ורג מצאו פה מלא דלתות סתרים. כשהגענו למגורים כל אחד אירגן את חפציו במקום הקצוב לו וכשסיימנו היה לנו זמן לדבר ולצפות למחר. לבסוף עיליתי לחדר מגורי הבנות ושכבתי לישון. כמובן שלא הצלחתי לעצום עיין. הייתי מודאגת והרגשתי בודדה. חשבתי על מה שהמצנפת אמרה על אישיותי המיוחדת על זה שאני ישות שלמה ולא שני חצאים, ועל העתיד שלי. למה אני חייבת להיות בגריפינדור אם אני מתאימה לרבנקלו? מה זה אומר שאני צריכה להיות בגריפינדור בשביל לעזור במשהו שייקרה בעתיד? ולמה גם פה אני צריכה להיות מיוחדת? ולמה התכוונה המצנפת שאמרה שציפתה מהארי להיות מיוחד והוא באמת היה אבל אני עליתי עליו? מה גרם לה לחשוב ככה ואיך יכול להיות שאני המיוחדת גם פה?
כמה שאלות היו לי , אלו ועוד המון אחרות ולאף אחת מהן לא היתה לי תשובה. לא יכולתי לעצום עין, חששתי מאוד מפני הבאות ובעיקר שנאתי את התחושה ששוב אני השונה. כשהגעתי להוגוורטס ידעתי שאני פה כדי ללמוד להלחם ובסופו של דבר להלחם בוולדמורט אבל לא יכולתי שלא לקוות שאוכל פשוט ללמוד פה ולהפןך לקוסמת רגילה כמו כל אחד מהתלמידים בהוגוורטס. המשכתי במחשבות האלו המון זמן ובכל שנייה התווספו לי עוד תהיות ושאלות ללא תשובה. כך חשבתי ותהיתי עד שבסוף סוף תפסה אותי תנומה. בחלום ראיתי את פרסי מדבר אלי ומתחנן שלא אלך אבל כשאני באה לגעת בפניו ולנחם אותו כוח משונה מושך אותי ממנו ואיני מצליחה להגיע אליו יותר. הכוח מושך אותי ואני מתרחקת ומתרחקת מפרסי בעוד שאני שומעת אותו מתחנן שלא אלך. התעוררתי בפתאומיות וראיתי שאני מזיעה כולי. השעה היתה 3:51 והיו למה עוד כמה שעות לישון אבל לא יכולתי להרדם שוב. הרגשתי שמשהו מנסה למנוע ממני להכנס להרפתקה הזו ,מנסה להזהיר אותי שום אלך כבר לא אוכל לחזור ושוב תהיתי אם אני באמת רוצה את כל זה ואם באמת החלטתי נכון כשבאתי לפה. לבסוף נרדמתי שוב הפעם לשינה נטולת חלומות