נקודת מבט קאי:
עליתי לגג, המקום האהוב עליי.
הסתכלתי מבעד למעקים שמקיפים את הגג שאף אחד בטעות לא יפול, אבל מפני שהם נמוכים אפשר לעלות עליהם ולקפוץ בכל זאת.
התבוננתי בילדים שעכשיו נראים בגודל של נמלים, חלק יושבים על הדשא בחצר ומדברים, חלק לומדים עם ספרים על השולחנות שיש בחוץ, חלק סתם מסתובבים מדברים. וכן גם מתעסקים בטלפון שלהם.
"קאי! קאי! קאי!"
הסתובבתי למשמע הקול המוכר
"קאי! קאי! קאי! קאי! קאי-"
"מה מה מה מה מה?? מה קרה?"
שאלתי כשראיתי את חברי הטוב מתנשף וחוזר על שמי.
"הם רוצים שוב כאסח!, הם כבר התחילו עם ז'אק וג'וש!!" צעק בהתנשפויות.
"טוב, זה לא באמת כסאח אבל בכל זאת" הוסיף
"אוקי-אוקי אני בא, רק תירגע סטיבי" אמרתי עם חיוך
"ראש קקי, אל תקרא לי סטיבי בפעם האלף!"
צעק עלי והרביץ לכתפי
"לא רוצה!" הוצאתי לשון ועמדתי לקפוץ מהמעקים אליהם אך הוא עצר אותי
"הפעם אוותר, הם במקום הקבוע" אמר ונאנח
"יודע" אמרתי וגיכחתי, ניצחתי שוב.
קפצתי מהגג עד שהגעתי לחלון השירותים של הבנים בקומה השלישית
נכנסתי מתוך החלון וראיתי אותם
בועטים בז'אק ששכוב מת בריצפה נראלי
טוב, זה לא כאילו הוא באמת איבד הכרה..
ג'וש מתפרע עליהם כשהוא חבול במכות.
ממתי הוא כזה מת
חוגגים פה אני רואה
הרגשתי כאילו אני באטמן שנכנס דרך חלון השירותים כדי להציל את מי שהוא צריך להציל ובמקרה שלי זה חברים שלי
למרות שבכלל לא ראיתי באטמן
אבל אני חושב שאפילו לא היה סצנה כזאת אצל באטמן
וואו איזה באטמן אני
נותן לג'וש לסבול עוד קצת
הם עדיין לא שמו לב אליי, אז פשוט הורדתי אחד אחד מאחורה.
וכשאני אומר 'הורדתי אותם' הכוונה נתתי להם אחלה של לטיפה בישבן
זה מספיק כדי להוריד אותם
אני לא מטרידן, כן?
וואו איזה חלשלושים
בנתיים ג'וש נמרח על הקיר כמו ג'וק כשהתיישב על הריצפה.
חלק כבר ברחו בגללי כי הם נמושות.
או שהם פשוט לא רצו להיות מוטרדים
נשאר רק עוד אחד שעדיין לא שם לב אליי ואל ג'וש שישב בשקט ואל שאר חבורתו שברחו והשאירו אותו לבד.
YOU ARE READING
IDIOTS IN LOVE
Humorשון הוא נער תוקפני מבחוץ אך מתוק כסופגנייה מבפנים. הוא מאמין שיש לו מזל רע שתמיד רודף אותו ויש לו עבר שלא ממש כיף לשמוע יש לו חברה אחת אבל היא לא בדיוק מבינה אותו, היא משתדלת לעשות את המיטב כדי שלא ירגיש לבד אבל את הלבד הוא מרגיש באופן כמעט ותמידי...
