נקודת מבט שון:
״לא״ אמא הביטה בעצבנות בי כשישבנו בחדרו של קאי וקאי בקומה התחתונה עם כל השאר
״אבל למה?״ נסיתי לשכנע, רוב הזמן היה קל לשכנע אותה אבל למה דווקא עכשיו, כשאני יכול רשמית לומר שאני סומך על קאי, היא לא מרשה?
״שון אתה חייב להבין, אתה הרגע חזרת מבית החולים כשאמרנו לך בפירוש להתקשר אלינו אבל אתה לא התקשרת, נתת לעצמך ללכת ולאמץ את הגוף שלך בניגוד לדברי הרופא״ היא השתיקה אותי בהמשך דבריה ״אז אתה לא יכול לצפות שאתן לך לישון אצלו ולא בבית שלך״ השפלתי מבט
״אמא״ נהייתי רציני, אחרי שנתיים שלמות שאין לי חברים ובטח שלא שגרה נורמלית כי אחרי הכל, אני סובל גם אחרי שסיוט החטיבה נגמר, אני רוצה להתחיל קשרים..
אומנם מה שעברתי היה קשה, אפילו קשה מדי, אבל אני לא יכול להיות עצוב ככה יותר משנתיים בידיעה שיכולתי לשנות משהואם והפעם.. אם והפעם זה גם יגמר כמו אז, אני אוותר ואפסיק להלחם. רק אז
״בבקשה ממך״ כבר יכולתי לדעת מפניה שהתרכחו שעניי בטח כבר מבריקות מהדמעות שעומדות לצאת
״תני לי״ הדמעות כבר הרטיבו את פניי
״אני עברתי משהו, משהו קשה, אולי את יודעת את הכיסוי של הסיפור אבל את לא יודעת מה עברתי מאחוריו״ אמרתי לה, אמא והמשפחה שלי יודעות על סיפור החטיבה רק פרטים מסויימים, זאת אומרת שלא הכל הם יודעים.
״ההתעלפיות כן קשורות למה שקרה ואת כבר יודעת את זה אבל הוא עזר לי והיה איתי בניגוד לאותם אנשים, א-אני״ השפלתי מבט ומחיתי את הדמעות
״אני יודע שאת דואגת כי עברתי את זה במשך זמן ארוך״ הבטתי בה והיא גם דמעה, ענייה היו אדומות בדיוק כמו שאני מנחש שכך גם אני
״א-אני א-אוהב אותו״ היא ניסתה לחבק אותי אבל עצרתי בעדה
״ת-תני לי לסיים״ היא הצמידה את ידייה לחזה שלה כשדחיתי את מגעה
״אני בן אדם, סבלתי במשך שלוש שנים, אין פלא שאת דואגת אבל אל תתני לי לסבול עצב עוד שנים נוספות״ אמרתי לה והפעם היא קטעה אותי
״יש לך את ג׳סיקה! חברה אחת זה מספיק״ כעסתי עליה
״אתה לא לבד, יש לך גם אותנו״ החזקתי בחוזקה את הפוטר שלבשתי כדי לאחוז במשהו ולא להתפרץ מעצבים ועצבות שאף אחד לא באמת רואה, אם אני חי ויש לי צרכים למחייה, אני בסדר. כן בטח.
״את לא רואה?״ הסתכלתי לתוך עניה במבט זועם, כמה אפשר?
״אני חייתי שלוש שנים בלי נשמה, היה לי רק גוף שהייתי צריך לדאוג לו, ומאז החטיבה, אולי עברנו עיר אבל הזיכרונות נשארים. הם מקשים לי ליצור חברויות וכשג׳סיקה הגיעה זה היה רק בגלל שהיא גילתה על זה כשאת אמרת את זה לכל המורים כדי שיתנו לי הקלות ולהם מצפון״ היא הלכה אחורה
YOU ARE READING
IDIOTS IN LOVE
Humorשון הוא נער תוקפני מבחוץ אך מתוק כסופגנייה מבפנים. הוא מאמין שיש לו מזל רע שתמיד רודף אותו ויש לו עבר שלא ממש כיף לשמוע יש לו חברה אחת אבל היא לא בדיוק מבינה אותו, היא משתדלת לעשות את המיטב כדי שלא ירגיש לבד אבל את הלבד הוא מרגיש באופן כמעט ותמידי...