התחבאתי מאחורי המכונית האפורה כשהוא חיכה במעבר חצייה.
הוא זימזם בקול חלש את השירים שהתנגנו באוזניו
הוא עבר במעבר חצייה והייתי צריך לחכות טיפה כדי שלא ישים לב שאני עוקב אחריו.
אחרי שהוא התרחק קצת, במהירות עברתי את המעבר חצייה.
שמעתי צפירות מאחורי, כנראה עברתי באדום כבר..
הוא המשיך ללכת ופנה ימינה לסימטה
הצצתי לראות איפה הוא והוא היה כבר בסוף של הסימטה, כשסיים ללכת בה ישר הלכתי במהירות בתוך הסימטה כדי לא לאבד את עקביו.
זה דומה קצת לדרך שלי רק שזה קצת עיקוף?
הוא עצר והסתובב למאחור, איפה שהייתי.
תוך שניות התכופפתי והמשכתי להתחבא מאחורי הפחים שהיו לצד המסעדה.
הוא נכנס לתוך המסעדה, מזלי שהוא לא ראה אותי.
התבוננתי בו מבחוץ, עדיין מאחורי הפחים.
כשיצא ראיתי אותו מחזיק כוס אייס קפה וכוס לימנדה.
מי שותה שתי כוסות שתייה בבת אחת? במיוחד אם זה שונה לחלוטין
הוא המשיך ללכת ועשה פנייה חדה לשמאל.
מהר רצתי לכיוון הזה וכשהצצתי, הוא הביט בי. מרוצה ממה שעשה.
"עכשיו אתה מוכן להפסיק לעקוב אחריי?" הוא הושיט לי את הלימונדה שהחזיק.
אמרתי כבר שאני ממש מחבב אותו?
"איך גילת? חשבתי שהייתי סטוקר מצויין" אמרתי בתמימות מזוייפת
"קל לזהות אותך, אתה בולט בכל מקום." השיב
"חוץ מזה הסגרת את עצמך במקום לתרץ" ציחקק ואני פשוט הסמקתי במבוכה על הטיפשות שלי
"גם השיער שלך בולט מאחורי הפחים השחורים" הוסיף וציחקק
ננתי לו פרצוף חמוץ.
"אז מה אתה צריך ממני?" שאל והביט בי כשלגמתי בהנאה מהלימונדה
קיבלתי קור מקפיא במוח. למה זה כזה קר?
מספיק לי הקור בחוץ אז תוספת קור במוח? אוותר.
אבל גם כשהלימונדה קפואה היא טעימה
"אני לא צריך ממך כלום" עניתי על שאלתו אחרי שהבנתי את שאלתו
"אז למה עקבת אחריי?" שאל שלישית להיום.
"כי בא לי" הסתכלתי עליו, עשיתי בועות בכוס בעזרת הקש שתייה.
"ואני אמשיך לעקוב אחרייך. אל תשאל למה, ואני בא אלייך היום" אמרתי מקובע על מחשבתי
הוא נתן לי פרצוץ של 'מה לעזאזל?'
"יאללה בוא נמשיך אל הבית שלך, אני רוצה כבר להגיע" התלוננתי
YOU ARE READING
IDIOTS IN LOVE
Humorשון הוא נער תוקפני מבחוץ אך מתוק כסופגנייה מבפנים. הוא מאמין שיש לו מזל רע שתמיד רודף אותו ויש לו עבר שלא ממש כיף לשמוע יש לו חברה אחת אבל היא לא בדיוק מבינה אותו, היא משתדלת לעשות את המיטב כדי שלא ירגיש לבד אבל את הלבד הוא מרגיש באופן כמעט ותמידי...
