"אתה צריך להפסיק!" קרא אליי ביאוש
"מתי תפסיק לשבור את דלתות השירותים!?" נאנח, ולקח נשימה
"תפסיק את כל המריבת מכות שלך, במיוחד את ההטרדות שלך ואל תענה כשאומרים לך משהו!" המשיך, וצווח עליי, שתקתי
"תענה לי!!" צעק
"אבל אמרת לא לענות לך!" אמרתי.
"אז אל תענה!!" צעק ונאנח בפעם המי יודע כמה במהלך ההרצאה הזאת
מה יש לו
"אוחח.. אתה יודע שאני לא יכול לכעוס עלייך יותר מכמה דקות" אמר בעדינות הפעם, ופרס את ידיו לצדדים, מזמין אותי לחיבוק
"טכנית זה היה רבע שעה" מלמלתי והתקדמתי אליו לחיבוק
"אמרת משהו?" שאל בקול קריפי
הוא יכול להתהפך בשניה, שחכתי מזה
"שאני יודע" השבתי, והוא כרך את ידיו סביבי כשחזינו נפגשו
"אתה יודע שאתה הדוד האהוב עליי, נכון?" התחנפנתי אליו עם שאלה, כשעל פני חיוך ניצחון שלא ראה
"אל תיתחנף אליי עכשיו" חיוך מובס התנוסס על פניו
"טוב אצטרך לסדר עכשיו את הבלגן שיצרת" הסביר לי, והתנתקנו מהחיבוק
"תודה ג'ין" אמרתי
נופפתי אליו, ועשיתי לו נשיקה באוויר בעוד הוא החזיר לי מבט נגעל
"לך, לך כבר" ועם זה נתתי לו חיוך תחמני, ויצאתי משם
יצאתי מבין שערי בית הספר אחרי שהרצה לי, ובסוף ניצחתי בפעם ה.. ה... שחכתי כבר
אחרי הכל דוד ג'ין אף פעם לא יכל ולא יכול לכעוס עליי יותר מכמה דקות מסכנות
חייכתי חיוך ערמומי
למרות שהשיא שלו היה 17 דקות
אבל אני באמת מודה לו, הוא כל הזמן עוזר לי כשאני עושה צרות, הוא לא רק הדוד שלי, הוא דם האב בית של הבית ספר שלי והמורה לספורט של הבית ספר שלי
הלכתי ברגל הביתה, חצי שעה הליכה. אבל זה לא נורא, זה כיף.. במיוחד שעכשיו התחיל החורף, מזג האוויר קריר וקצת שלג על ההתחלה
חודש נובמבר
הגעתי לביתי, פתחתי את הדלת במהירות וכתוצאה מכך 'בטעות' דפקתי אותה על פניו של אחי הגדול, והוא מעד על ישבנו
"בשביל מה זה היה!?" צעק עליי.
מזה למה כולם צועקים עליי? זה יום הצעקות ולא ידעתי?
"מצטער, היית מאחורי הדלת" עניתי, מגחך בציחקוק שנפלט מפי כששיפשף את אפו וישבנו
"חכה חכה, אתה מת כשאחזור" ענה לי במבט רצחני ויצא החוצה
כנראה הולך שוב אל החבר שלו
YOU ARE READING
IDIOTS IN LOVE
Humorשון הוא נער תוקפני מבחוץ אך מתוק כסופגנייה מבפנים. הוא מאמין שיש לו מזל רע שתמיד רודף אותו ויש לו עבר שלא ממש כיף לשמוע יש לו חברה אחת אבל היא לא בדיוק מבינה אותו, היא משתדלת לעשות את המיטב כדי שלא ירגיש לבד אבל את הלבד הוא מרגיש באופן כמעט ותמידי...
