IDIOTS IN LOVE

11.ידיים שלובות

נקודת מבט קאי:

הסתכלתי על ידו של שון בחוסר הבנה ולאחר מכן על פניו העדינות

״הוציאו לי כבר את העירוי, נתנו לי לנוח בלעדיו כמה זמן לפני שהתעוררתי אני מניח״ הוא מלמל ברכות, אני רוצה לשמור עליו, הוא עדין ולמרות שאמר לי שזאת לא אשמתי, אני מרגיש שחלק מזה לפחות, אכן היה אשמתי

אני הייתי צריך לעצור אותו

אבל אני לא עצרתי

״קאי״ הוא קרא בשמי והבטתי בו

הוא תפס את כתפיי והניח את מצחו על מצחי בזמן שעניו עצומות

״אתה לא אשם, הכל בסדר״ הוא אמר לי, שתקתי

״עכשיו, ההורים שלנו השאירו לנו בגדים ליד המיטה, נלך להחליף סוף סוף?״ הוא צחקק והנהנתי בחיוך

״נתקשר קודם להורים או קודם נחליף בגדים?״ הצעתי והוא הניד את ראשו לשלילה

״הייתי רוצה ללכת איתך עד לבית שלך אז בוא לא נתקשר להורים שיקחו אותנו?״ הוא נתן לי מבט כלבלבי ועצמתי את עניי

״אני לא רואה אני לא רואה! אני לא נותן לך להתאמץ!״ צחקתי אך במהירות פקחתי את עניי

״מה זאת אומרת אליי?״ שאלתי בבילבול והוא ניסה לעמוד

״תיזהר״ עזרתי לו לקום והוא צחק בתמימות

״ההורים שלנו החליטו לעשות היום ומחר ארוחת ערב בבית שלך״ חייך וחייכתי יחד איתו

״אז יותר זמן להיות איתך״ חיבקתי אותו, מסניף את ריחו שקצת השתנה בגלל הבגדים שהיו עליו

הוא חיבק אותי בחזרה ונישארנו מחובקים לכמה דקות

הבטתי לריצפה, רואה את השקיות ששון דיבר עליהן ומרים אותן, רואה את הטלפונים שלנו על השידה ולוקח גם אותם

״נלך להחליף״ אמרתי והוא הנהן

״רגע, אנחנו צריכים להגיד למישהו שאני הולך מכאן או משהו?״ הוא שאל וחשבתי לשניה

״אני חושב שכן אחרת הם יחשבו שנעלמת״ אמרתי והלכנו לפקידה הראשית

״סליחה״ השחנו את תשומת ליבה של העובדת אלינו מהמחשב שלה

״כן, מה אתם צריכים?״ היא שאלה בחיוך

״אני יוצא עכשיו מהאישפוז״ שון השיב לה והיא הנהנה

״רק מה השם ושם משפחה?״ היא פנתה אל המחשב בעודה שאלה

״שון, שון בייטס״ היא הנהנה

״אתה יודע מה המספר תעודת זהות שלך? יש עוד אנשים בשם שון בייטס״ הפנתה את ראשה בחזרה אל שון ושון נתן לה את המספר