Destiny- Z.M

פרק 11

תוך רגעים ספורים עיניי נעצמו, הרשתי לעצמי להרדם.
כמה שעות לאחר מכן התעוררתי לקול צחקוקים קולניים ולריח מוזר.
שפשפתי את עיניי, הפעם לא חלמתי על אמה והאמת שהתאכזבתי, פחדתי שהיא לא תבוא יותר לבקר בחלומות שלי.
ירדתי בריצה לקומה התחתונה ונדהמתי לראות את אחותי הגדולה, דוניה, ועוד כמה בנים יושבים בסלון ביתי צוחקים בקולניות ומעשנים.
דוניה הייתה רק עם מכנס ממש קצר וחולצה קטנה, הבנים נראו מחוקים ורעבים, אבל לא למזון רגיל, אלא לטרף- מאכל אדם.
״מה קורה פה?״ הרמתי את קולי והם הפסיקו לצחוק.
״היי זאין״ דוניה אמרה בחיוך עצוב ומהר התקדמתי אליה במבט מאוכזב ומאיים.
״מה נראה לך שאת עושה? מי אלה?״ שאגתי עליה ובתגובה לכך היא מחקה את החיוך והשפילה מבט.
״מי אתם? צאו לי מהפאקינג בית!״ צרחתי עליהם ושלחתי להם מבטים מאיימים.
״אנחנו רק עושים כיף, נכון, דוני?״ אחד מהם אמר ונגע בדוניה, היא נרתעה למגעו.
״תעיף את הידיים שלך ממנה ותעופו לי מהבית!״ צעקתי ואגרפתי את ידיי.
״בסדר, יוצאים... דוניה, הנקבה הזה הציל אותך הפעם, פעם הבאה אנחנו נהנה״ אחד מהם אמר והם יצאו מהבית שלי בטריקת דלת.
״מי אלה? למה הכנסת אותם? הם עשו לך משהו? הם איימו עליך? למה צחקתם? את שיכורה? את מסוממת?״ תקפתי אותה בשאלות, הייתי לחוץ וכועס.
״תודה, הצלת אותי...״ דוניה מלמלה בשקט וחיבקה אותי בחוזקה, ירדו לה הרבה דמעות.
חיבקתי אותה בחזרה, חיבקתי אותה חזק, סירבתי לשחרר. היא אחותי, היא אחד הדברים הכי חשובים לי ואם יקרה לה משהו-מי אני אהיה בלעדיה? מה אני אעשה בלעדיה?
״את חייבת לי תשובות״ קבעתי והיא הנהנה.
״אני יכולה ללכת להתקלח?״ היא שאלה בלחש.
״כן, אבל מהר״ אמרתי לה והיא הלכה לכיוון המקלחת.
הייתי עצבני על הבנים האלה, מה נראה להם?! דוני שלי לא רכוש, אני לא רוצה לחשוב על מה הם היו עושים לה אם לא הייתי שם. למה הם הגיעו בכלל לבית שלי? למה הם איימו עליה? במה היא הסתבכה? מיליון שאלות הטרידו את מוחי.
התלבטתי אם לספר לבנים על זה, בסוף החלטתי שלא, זה עניין שלי בין אחותי.
מחשבותיי נקטעו כששמעתי דפיקה בדלת.
״מי זה?״ שאלתי בקול גבוה.
״זאת אמא, שכחתי לקחת מפתח״ היא אמרה ומיד פתחתי לה את הדלת.
״היי אמא״ אמרתי בחיוך קטן וחיבקתי אותה.
״יש חדש?״ היא שאלה.
״נע, חזרות...״ מלמלתי והיא צחקקה.
״יש עוד מישהו בבית?״ היא שאלה.
״כן, דוניה מתקלחת״ אמרתי ואז השפלתי מבט.
״מה יש, חמוד?״ אמא שלי שאלה אותי.
סיפרתי לה על מה שקרה עם דוניה לפני כמעט שעה, לדעתי, והיא הייתה המומה.
אני יודע שזה לא עניין שלי אבל אני רק רוצה לעזור, אני יודע שאמא שלי תוכל לעזור לה יותר ממה שאני יוכל וחוץ מזה- אני מספר הכל לאמא שלי, הכל. טוב אולי חוץ מכמה דברים, חוץ מהחלומות שלי...